יש דברים שנועדו לגרום לך לחשוב.
התחלות וסיומים עפים באוויר, מתערבלים ברוח ונופלים על שולחנות בפונדק כי אין צורך בהם, כי אין התחלה ואין סוף-רק ראשי פרקים.
אז ראש פרק שמח (:
רוח בכותונת לילה לבנה חולפת-עוברת בין שיחי שושנים כצל העבר החולף, היא כבר לא הייתה שם. בריצה קטועה ובלתי פוסקת נשימותיה חולפות ויוצאות מגופה, אוויר הלילה הכהה והטרי חולף מבעד לשיניה החשוקות בזעם-על עצמה. אלימות בתנועותיה השבריריות בין ענפי הקוצים הקטיפתיים והעלים הצחים, וורדי שני ודם פורחים שם, שני ודם. נאבקת היא בסבך הקוצים שנסתבכה בו, שהביאה אותו על עצמה באלימותה, בפראות משולחת הרסן בה היא עושה כל דבר, ודם זב מפצעיה, פצעיה-שריטות שטחיות ועמוקות המרכיבות שלמות אדומה אחת הנוזלת במורד ידיה ונזלגת לאדמה או נספגת בכותנתה, וגם רגליה מדממות הן, כואבות, קוצים נעוצים בבשרה והתנגדותה חסרת המחשבה רק מחדירה אותם אותם עמוק יותר, ויותר. לבסוף נעתר שיח השושנים הזכות להניח לה ושוכב, מובס, על האדמה הרכה והלחה בה טביעות כפות רגלייה היחפות חרוטות עמוק עמוק-מעורבות בדמה, האדום והרך והחוטא.
כועסת וזועמת היא, סוערת כרוח ים בעיתות שיטפון, כרוח אדמה בליל ירח מלא בעודה רועדת, כרוח אש נודדת השורפת ומחריבה את שנקרה בדרכה, הופכת אותו לאפר מת ונדוש עד שייצמח ממנו דבר מה חדש. ובזעמה וכעסה וסערותייה, בייאושה על עצמה היא קוטפת וורד אחד ויחיד-שושנה אחת- המושלמת מכל אשר נראו מעולם, בשיא פריחתה ולבלובה. צבעה אדום כדם הוא, דם טהור ותמים ויפה, הו כה יפה ועשיר וזך וסמיך, זורם וקטיפתי ורך, תמצית הטוהר האלוהי, עליה רכים כאור הירח הנוגה עליהם, חדים וחרוטים בלילה הצלול, קרירים ומביאי מזור ביופיים וטוהרם. יופי מושלם בהתגלמות שושנה יחידה, הייתכן אשר כזה?
בשושנה אחת, שהייתה מוסתרת בין סבך קוצים נוראיים וחדים ועזים ואכזרים ועיקשים, בהיגנם על יופי אשר כזה, שאין אדם וחיה וחרק לא תשזוף לעלום, שלא תחללו. יופי שאינו נראה-קיים?
ובזעמה וכעסה נדקרה היא מהקוץ היחיד של אותה שושנה טהורה-דקירה עמוקה מאין כמוה, ודמה זורם וזולף על האדמה הלחה-נדמה כאילו כל הדם מגופה עומד לאזול. ומחווירה היא, מחווירה בכותנתה הרכה עטורת המלמלה מלאת הדם וקרעי קוצים-נסיכת הזעם והכאב של עצמה, ודמה עודו זולף והשושנה בידה.
והנה היא שם, עומדת. בין שני פסלי מלאכים שכפות ידיהם שלובות בתפילה, עיניהם- עצומות באמונה שאין כמוה בטוהר האל, בכוונות האדם.
יש האומרים שאם תרצו-עוד תוכלו לראות נערה עומדת בכותונת לילה לבנה בין שני פסלי מלאכים-וורד חיוור כלבנה בידיה והיא-מכוסת דם אדום כשני.
תודותיי לויקטוריה פרנסס וגאיע שהביאו אותי עד הלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
