מה היא בעצם, אהבה?
* *
אישה עומדת על ראש צוק, תמונה בשחור לבן. שיער שחור מבריק מצליף ברוח, בגדים כהים דקים מדיי להגן על גופה מפני נשיכות קרות. מסובבת את ראשה ואני מצפה לראות יופי גות'י עוצר נשימה שישלים את התמונה, פנים חיוורות וצרות, אף סולד ועדין ועיניים אפורות, מרוחקות, דמעות משאירות עקבות שחורים על לחיים גבוהות ושפתיים רועדות בבכי לא נשלט ללא קול, עיניים הוגות זועקות לעזרה. אך פניה שרופים, שחורים, מעוותים ללא שמץ יופי, חצובים בגסות וחסרי הבעה, העיניים רק נקודות שחורות יותר ואני טובעת בהן, במעמקים אפלים של פחד ומוצאת את עצמי מסתכלת במראה אפלה בדמותי המעוותת, רק צל כהה יותר בחשיכה האמיתית עד כאב של השתקפות החדר, אור ירח חודר דרך חלון זכוכית רחב ווילונות מוסטים בדרמטיות. ישנו משהו מאיים בהתבוננות תמימה בהשתקפות של עצמנו בחושך,רק צללים מעוותים, השתקפויות מעוותות של עצמנו בראי המציאות האפלה. והאם אין זה מה שאו באמת, עורב שחור משחור שלי? לא! אל תקרא אליי בקולך הצורם, שובר את דממת הלילה המפחודת הזו, קולך מבעית אותי בדממה. כסדק בקרח שיוביל למפולת שתביא בשעתה את סוף העולם. אך אני לבדי בלילה זה, ערה ועומדת עם עורב על כתפי, בחדר חשוך עם קרן ירח.
היא מסתכלת עליי קופצת. לחישת הרוח צורמת באוזניי, חוזרת על זעקתה השקטה היחידה-בשביל דקות של צלילות לא כדאי לחיות.
**
מהי בדידות,מהם כבלים?
מהו פחד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
