זהו סוף העולם ואת יושבת על הכיסא ההוא שם, באמצע החדר הריק בדיוק מול החלון. ועל אדן החלון העשוי משיש קר ולבן עומד קנקן פרחים פשוט וזול מזכוכית שקופה, מלא עד מחציתו במים. ובקנקן עומדים זוג וורדים אדומים כמו הדם המכתים את ידייך ואת קירות החדר שנועדו להיות לבנים. פעם. לפני זמן רב. לפני מחצית הדקה.
ואור נוגה על האגרטל, אור ירח זוהר וצח, בצבע וניל, בדיוק על זוג הוורדים, בדיוק על חלונך, בדיוק על רגלך השמאלית.
מרגישה אשמה? ובכן, אין לך על מה. זה מה שהעולם הזה הפך אוך להיות. זה מה שהוא עושה לכולם. ולאט לאט, כולם משתגעים. לעיתים כה לאט שהם בקושי שמים לב לכך, ולעיתים מיד עם נשימתם הראשונה, וכך הם לא שמים לב לחייהם ומה שהם עושים מהם. אבל ישנם גם אנשים כמוך, שיודעים היטב מה קורה להם, למה הם נהפכים. אבל את יודעת, הפחדים הכי עמוקים והכי נסתרים שלנו,.אלו שניזונים מהפחדים השוליים שלנו הולכים וגדלים יחד איתנו מחכים שנתכרבל בשמיכה חמימה ומיטה רכה, ואז לילה אחד, בחסות הביטחון המוחלט של החשיכה, אחרי שנגיד לאמא לילה טוב והיא תשיר לנו שיר ערש ותלטף את ראשנו ותצא מהחדר, שולחת מבט עדין ומכבה כל מקור אור בהולכה, הם ייצאו וייטרפו אותנו בעודנו חיים, אפילו לא נספיק להתעורר, הם ייתקפו במלוא כוחם וללא היסוס.
והדם, הדם על הידיים שלך, איך תיפטרי ממנו, את שואלת. איך תיפטרי מדם הכבשים התמות שלך, רוצחת?
לקקי אותו בשלונך והתענגי על טעמו, שטפי את הריצפה עם סמרטוט נקי שיאדים במהרה מגסותך, אך לעולם תראי בגידה באשר תלכי.
ואיך ברגע אחד זרקת את כל מה שהאמנת בו עד עתה, ברגע אחד שרפת הכל. ברגע אחד שינית הכל לנצח.
תמיד היית טובה בהטלת סכין.
**
קיל ביל?
אבל הרי לא ראיתי אותו אז....
**
וקצת יותר מאוחר...כמה דקות אחר כך.
**
זהו סוף העולם. וכל מה שאת עושה זה לשבת על הכיסא ההוא באמצע חדר ריק, בדיוק מול החלון. במה את בוהה? בלילה היפהיפה, שמיים כחולים כהים ועשירים שלבנה כמעט מלאה מסתירה את הכוכבים באורה, ומאירה בדיוק את קנקנן הזכוכית הזול שלך ואת זוג הוורדים האדומים כדם המזדיין שממלא את הקירות, אותו הדם שמכתים את הידיים שלך..חיוורות. אור ירח בצבע ווניל שמאיר בדיוק את כף הרגל השמאלית שלך ולא יותר ויוצר צללית של אור בצורת חלון על הריצפה.
מרגישה אשמה? אוה, אין לך מה, נערה תמימה שלי, מחי את הדמעות מפנייך הקפואות בשלווה מוזרה של אדם שהדבר הנורא ביותר שיכל לקרות לו כבר קרה ואין לו יותר ממה לפחד, כי את לא יודעת דבר על כאב. דבר.
ומלבד זאת, הרי האשמה לא טמונה בך, אוה, לא...זה העולם הזה, מה שהוא עושה לכולם, ולך, לך במיוחד, ילדה רגישה שכמותך, ראית למה הם נהפכים לאט לאט, אלו שאהבת ועוד נותרו טהורים. היו גם אלו ששנאת, הרדודים, חסרי המחשבה שחיו מרגע לרגע בתאוות בשרים ורדיפת תענוגות שפלים שזיעזעה אותך,איבוד שליטה והיגיון וטוהר מוחלטים שאין מהם דרך חזרה, רק התדרדרות לעבר הריקנות הזו, הטירוף המוחלט הזה, שפחדת ממנו עד כדי כך שלא שמת לב, ביהירותך, שפער תהום עמוקה וכואבת ושורפת כמו אשי הגיהינום ויותר, סבל נצחי בלב פעור ומדמם, ואז כלום. התהום מתחת לרגליים שלך בלעה אותך בשלמות בזמן שפסעת בכזה ביטחון בשבילי החיים שלך, יודעת שלא תיפלי לטעויות שלהם, עיוורת, עד שכשזה כן עמד לקרות היית מוכנה לעשות הכל כדי לא להפוך להיות כמוהם. הכל.
אכל איך יכולת שלא לדעת שהפחדים הכי עמוקים יוצרים לעצמם זהויות וגופים ושוכנים מתחת למיטה שלך וניזונים מהפחד שלך וגדלים יחד איתך, רק מחכים שאמא תשיר לך שיר ערש שייגרום לך להיות שלווה ובוטחת ותלטף את הראש שלך, עם השיער הרך והמסורק שנשפך ברכות על כרית, ותחכה שתתחילי ליפול לתוך שינה עמוקה ומלאת ביטחון בהיגיון הסדור של העולם הזה, תצא מהחדר ותסגור את הדלת ברכות ועם חיוך עדין, ואז, אז הם ייעוטו עלייך וייטרפו אותך בעודך חיה, בלי שאפילו תספיקי להתעורר כדי לגלות מה קורה לך. זה מה שקורה למי שבורח. זה מה שקורה לפחדנים חסרי כבוד ועיוורים, כמוך!
והיית מוצאת את עצמך בוכה ולא יודעת למה, עם מבט אטום להבלי העולם הכואב מדיי לטעמך הזה, מחייכת חיוך יפה וזוהר כדי שאף אחד לא ישים לב, ומתפללת, מתפללת, למרות שכבר מזמן הפסקת להאמין באלים, שמישהו ישים לב לכמה שאת שבורה מבפנים, כי את מפחדת מדיי שתתחילי להרגיש ותיסחפי בתאוות מטופשות של הרגע! וכשמישהו סוף סוף שם לב, העלמת אותו מחייך באופן מוחלט, בטענה שוהא שקר. הזייה. תאוה.
והדם, הדם על הידיים שלך. איך תיפטרי ממנו, את שואלת.איך תיפטרי מדם הכבשים התמות שלך, רוצחת?
לקקי אותו בלשונך, אלתנידי בראש המזויין שלך, את תפרעי את השיער והוא יהיה חסר סדר והיגיון כמו העולם הזה! לקקי אותו בלשונך מידייך הרכות והתמות, שטפי את הריצפה עם סמרטוט נקי שיאדים במהרה מגסותך, אך לעולם תראי בגידה בכל אשר תלכי.
ואיך ברגע אחד שינית הכל לנצח. את האחראית היחידה לחיים הדפוקים האלה, הם רק מה שאת, רוצחת ארורה שכמותך, תולעת שקרנית מזדחלת ונתעבת, עושה מהם!
תמיד היית טובה בהטלת סכינים.
אבל אין טעם בלצעוק על ההשתקפות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
