ובסימן שייכות?
אתם קוראים את זה מהסיבה הלא-נכונה.
אם אתם קוראים את זה כי מסיבה לא מובנת לי כלשהי אתם מוצאים חן נסתר בקטעים שלי, אני רק הבאתי תמונות לידי מילים.
אם אתם קוראים את זה כי אתם חושבים שזה היה ו\או עדיין חלק מחיי, אתם טועים.
זה רק חלום, אם כי יש כאלו שייחשבו שזה לא.
הם טועים.
חלמתי עליה בלילה שעבר. ישבנו על הריצפה בבית של ג'ינה, אבל זה לא חשוב. היו עוד אנשים, אבל אני לא בטוחה לגבי זה. זה לא לגמריי היה שיעור, אבל גם לא לגמריי לא היה, וזה ממש לא חשוב. ישבנו על הריצפה, דיברנו. היא נשכבה על הרצפה ואני הנחתי את כף ידי מתחת לראשה, כדי שלא ייכאב. איכשהו, אני חושבת שביוזמתה, ראשה הונח על ברכיי. זה כבר באמת שלא חשוב. דיברנו על שיעורים והקבצות, ומוזיקה ופיזיקה ומתמטיקה, אבל זה באמת שולי. לא משנה.
היא הייתה אבודה ובודדה והרוסה, כמוני. היא הייתה עייפה מהחיים, כמוני. היא הייתה מלאת כאב וזקוקה למישהו שיאהב אותה, כמוני. היא הייתה חזקה, כמוני. היא הייתה שבורה. כמוני.
ואני אהבתי אותה ברגע ששמתי לב אליה, והדחקתי זאת. והיא אהבה אותי מאז ומתמיד, הייתה איתי מאד ומתמיד, לא מובחנת, מבויישת. והיא אהבה אותי כשנח מבטה עליי, וככל שהכירה אותי יותר אהבתה רק הלכה והעמיקה. ולא הכאיבה לה העובדה שלעולם לא אוהב אותה כשם שאוהבת היא אותי, ולא כאבה כשלא הבחנתי בה מלעולם, כי היא ידעה שאין זו התעלמות הנובעת מכוונה תחילה ורוע. ולא הראתה ולו בשמץ את אהבתה לי, כי ידעה שרק תכביד ותקשה עליי, ועליה. והיא אהבה אותי מרחוק.
והיא אהבה אותי בכאלו עומק ועוז, ובכזה שקט ובכזו עדנה, שלא לשם סיבה מסויימת, פשוט כי היא אהבה אותי, ובכזו אהבה שכולה כנות ואמת, וחוסר גבולות או חוקים או סיבה. באהבה שלא הסבה לה שום כאב ושום צער, רק אושר והכוח הנפלא להמשיך הלאה למרות הכל, כפי שעשיתי אני.
והיא הכירה אותי וידעה אותי ואהבה אותי ברגע בו ראתה אותי.ואני הכרתי אותה וידעתי אותה ואהבתי אותה ברגע בו שמתי לבי אליה.
והיא לא כאבה מעוצמת אהבתה, בערה ולא נשרפה, ולא כפתה את בערתה עליי. היא אהבה בשקט, מרחוק. וברגעי ייאושה, כשבין תקתוק שעון אחד למשנהו לא נראתה כל סיבה לקולות נשימתה, ללא היסוס היא המשיכה הלאה, למען אהבתה אותי, ולא למעני. והיא הייתה חזקה ואהבה זו לימדה אותה, שינתה אותה, השתנתה וגרמה לה לגדול, ללבלב, להתחזק, להתייפות ולהחכים, וגדלה וצברה עומק וחוכמה וענווה יחד איתה. ביחד הן, באהבתה אותי, גדלו וחקרו את מרחבי הרגש, החולשה וחוזק האנושי, המרחב והזמן.
וכשראתה אותי צוחקת, לא חשה שום כאב, שום קנאה מרה, רק אושר על כי זו שאהבה יותר מכל שמחה היא. והיא ידעה כאשר בכיתי בנימי נפשי, בשקט, וכאבה גם היא אך לא אמרה מילה, ורק המשיכה לחייך, איתי. כי היא ידעה כי חזקה אני, וידעה היא שאתגבר ועוד אלמד. והיא מעולם לא ביקשה את תשומת ליבי. מעולם לא דיברה איתי. ואני, לא ראיתי אותה.
וברגע שראיתיה, אהבתיה. והסתרתי זאת אף מעיני עצמי והעלמתי עין, לב ורגש.
מילים לא יוכלו להעביר את זה במילא. הכברתי בהן די הצורך ואף יותר ממנו גם ככה.
כמה מדהים, כמה אירוני, שהתשובה לשאלה איתה הטרדתי את ענת במשך חלק נרחב מכיתה ז' ניתנה לי במהלך חלום שלא ארך יותר מכמה פעימות לב, לעניות דעתי.
כן. על זה עניתי.
רק עוד 232891482093743295071095730 שאלות לענות עליהן עד שסקרנותי תדע שובע ^^.
פתאום מצאתי את זה. תאריך: לא ידוע. סיבה גם כן.
הרוח הקלילה הנושבת בלילות
מביאה עמה סיוטים מן המזרח
הרוח שנושבת עד כלות
הנשמה.
היא תהרוג אותך אם רק תוציא
מילה.
באור הכוכבים
הישן והעמום.
בבית קולנוע מיושן ונטוש
מסוממים שוכבים
ללא הכרה
מתפלשים בזיעה
ואבק
וגם
מוות וחולי
יורדים מן הים
ושחפים זועקים את קינתם, רחוק.
הם עפים למזרח
בלי לדעת לאן.
איך ניסו לגעת ידי אנוש, מעוותות
בטהרת היופי
אלת השאול
היא אותם הרגה
אך היא לא אכזרית
ואל תצוטטו לשיחות
לא לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
