היום נגמר פסטיבל דוקאביב. סרטים דוקומנטריים בסינמטק תל אביב.

אני אוהבת סרטים דוקומנטריים וכל שנה אני משתדלת לראות כמה סרטים בפסטיבל הזה.

בעיקר אני אוהבת לראות סרטים שלא מגיעים ולא יגיעו להקרנות מסחריות,

וגם בטלוויזיה יש סיכוי די נמוך שהם ישודרו. סרטים מיוחדים, ניסיוניים, מוזרים.

אבל אני לא מסוגלת לראות כמה סרטים בזה אחר זה, אני אוהבת לתת זמן לעכל כל אחד בנפרד.

השנה ראיתי שלושה סרטים, לא יצא לי יותר, ונהניתי משלושתם.

'טרילוגיה אוזבקית' של אבישי סיוון מתייחסת למוצאו הבוכרי של אבישי.

אבישי מתבייש במוצאו, אבל מבקש לחקור ולהבין מדוע זה קורה לו.

הוא מצלם את הוריו, את העליבות בחייהם, הקשיים בהתאקלמות בארץ,

המריבות הבלתי פוסקות, הטרוף, האלימות.

'מה נשמע' מתאר זוג אמנים נורווגי ודני שמקימים מיצב לביאנלה בונציה.

שניהם גאים, והם מנסים להמחיש את הרגשתם שהחברה מסתייגת ודוחה אותם.

הם בונים בית בורגני רגיל ומכניסים בו 'קילקולים' כמו בובת אדם שצפה בבריכה שבגינה.

ב'קצרים' הוקרנו ארבעה סרטים.

הראשון מספר על בחורה בעלת אף גדול שמתאהבת במנתח פלסטי, ומשתדלת להרגיש לא פגומה,

הסרט מצולם על שולחן שעליו הבמאית מציירת את גיבורי הסיפור דף אחר דף.

השני מספר על רביעיה. שני זוגות. הם מתחלפים בין בני הזוג. בהתחלה אחרי שהילדים הולכים לישון,

כל אחד מהגברים הולך לבית של חברו ולפנות בוקר חוזר, אבל אחר כך שאחד הבתים נשרף,

הם פשוט גרים ביחד באותו בית, כשהגברים מתחלפים בחדרי השינה. הסיפור נמשך חמש שנים(!).

השלישי מספר על אישה שבעלה לפני עשרים שנה בהיותו מסומם תקף אותה והיא נשארה משותקת.

במשך כל אותן עשרים שנה היא לא יצאה מחדר השינה שלה. היא מקבלת מצלמה ומצלמת את חייה.

לפני כשבועים היה פסטיבל סרטים קצרצרים. באותו יום ובאותה שעה הקרינו את אותם סרטונים

בשבעים ערים ברחבי העולם. כל אחד מהצופים קבל את רשימת הסרטים והתבקש לסמן את המועדפים עליו.

הנה קישורים לכמה מהם: