עדה הזכירה רכבים דו גלגליים, ואני נזכרתי בתקופה שבה רכבתי בקטנוע.

הייתי בשלב דלפוני בחיי. את החיפושית הזקנה שלי מכרתי ולא היה לי סיכוי לקנות ולהחזיק איזה רכב ארבע גלגלי שהוא.

באותה תקופה הבן שלי שהיה משוגע לאופנועים עבד במשלוחים והייתה לו וספה צמודה.

הוא ניסה לשכנע אותי ללמוד לרכב עליה. הוא אפילו טרח לקחת אותי לקצה העיר כדי ללמד אותי ורץ אחרי בנסיונות הכושלים שלי.

זה לא בדיוק הלך, אבל השתכנעתי לגשת לבית ספר לנהיגה וללמוד כמו שצריך.

אחרי שהעפתי לרצפה פעמיים את הוספה הכבדה הציע המורה שאנסה לרכב על קטנוע שגודלו מתאים לי יותר, בנפח 50C

למחרת התאספנו לשיעור קבוצה של 5-6 ילדים בגיל 16 ואני הזקנה ורכבנו כל אחד על קטנוע בשיירה אחרי המורה.

הסתובבנו ברחובות הקטנים של הרצליה ואחרי כמה דקות הגעתי לסוף השיירה כשכולם עקפו אותי,

ואחרי עוד כמה דקות אבדתי לגמרי את עקבות המורה והשיירה שדהרו קדימה,

ונאלצתי לחפש בעצמי את הדרך חזרה.

אחרי שהדבר התרחש כמה פעמים תפס אותי המורה לשיחה ואמר שחבל על הזמן והכסף שלי.

נכון שיתכן שבטסט ה43 אני אעבור, אבל האם זה מה שאני רוצה?

במיוחד עקב העובדה שצריך גם ללמוד לעשות שמיניות, ומה הסיכוי שבכלל אצליח?? לא חראם??

נפרדתי ממנו ואחרי שבוע ראיתי שנפתח בית ספר חדש לנהיגת רכב דו גלגלי ברעננה.

מצאתי שם מורה סבלני, נחמד, אבהי, שעודד אותי, לימד אותי, ליווה אותי, ותוך זמן לא רב רכבתי לא רע!

סיפור השמיניות היה קצת יותר קשה. 

קודם רק חשבתי בשמיניות. אחר כך הלכתי בחדר בשמיניות, אחר כך לקחתי את האופניים

למגרש הכדורסל ורכבתי עליהם בשמיניות, ואחר כך הצלחתי לבצע שמיניות עם הקטנוע בלי להוריד רגל!

בטסט הראשון התאספו כמה ילדים ואני. הטסטר לקח מדי פעם כמה תלמידים בשיירה.

כשהגיע התור שלי הוא דיבר אלי כמבוגר למבוגרת: "תראי את הילדים האלה איך הם משתוללים.

אני חייב להכשיל אותם כדי שילמדו קצת זהירות."

אותי הוא העביר בטסט הראשון! 

קניתי סניאנג דיו חדש ומבריק.

כשהיו מחלקים בתחנת הדלק עיתון למי שקונה דלק ב45 שקלים (היו זמנים), מלאתי אני ב4.5 שקלים ובקשתי גם עיתון.

כך רכבתי מספר שנים עד שמצבי הכלכלי השתפר, קניתי פג'ו משומשת,

ועד עכשיו אני מתגעגעת לקטנוע.

בקיץ לא צריך מיזוג אוויר. לא יודעים מזה מגרש חניה. ולשום רמזור לא מחכים פעמיים.