לקבוצת הכתיבה שלנו המשימה הייתה לכתוב משהו מצחיק. מעולם לא ניסיתי לכתוב משהו מצחיק, אז הנה מה שיצא:

הטכנולוגיה המודרנית קשה לי להשתלט עליה. כל פעם צץ משהו חדש. רק גמרתי ללמוד את חוברת ההפעלה של המצלמה וזכרתי מה עושה כל כפתור, וכבר המצלמה התקלקלה. כבר לא כדאי לתקן מכשירים מקולקלים בימינו, אז קניתי מצלמה חדשה. אבל אז הייתי צריכה לקרוא מחדש חוברת הפעלה חדשה למצלמה החדשה.

הטלפונים הניידים זו בכלל צרה צרורה. הם חכמים מחוכמים, אבל המנגינות שלהם משגעות אותי. אני אף פעם לא זוכרת איזו מנגינה שלי, איזו של הבעל, איזו של הבן ואיזו של השכן. מה שבטוח אני קופצת לכל צלצול.

כאילו שצלצולים בלי מנגינות לא מבלבלים. איך אפשר לדעת אם המקרר צועק שהשאירו אותו פתוח, או הסטופר צועק שהעוגה בתנור מוכנה, או שזה בכלל צלצול של הטלפון הקווי.

שלטים זו בכלל תורה שלמה. יש שלט לדי וי די, לסי די, למגבר, לווידאו ולטלוויזיה. הם מונחים להם על המדף זה ליד זה בשורה. כשאני רוצה לסגור את הטלוויזיה אני לוחצת על כפתור הטלפון מרוב בלבול.

אפילו באוטו כבר יש כפתורים. פעם הייתי רגילה להחלי הילוכים. עכשיו יש מתג עם מצבים פי, די, אן. בשבוע שעבר יצאתי מהסופר ונסיתי להתניע את האוטו והוא פשוט לא הסכים. קראתי לגרר. אחרי שעתיים הוא הגיע והראה לי שפשוט השארתי את המתג על די במקום על פי. איזו שיטה טפשית!

אתמול הזמנתי כמה אורחים לראות את הסרט החדש שלי. בקשתי מהבעל שלי שיסביר לי בדיוק איך להפעיל את המכשירים. התאמנתי לשם כך כמה שבועות. זה לא פשוט בכלל. ספרתי מאחורי המכשירים עשרים ושמונה כבלים שונים. נכון שהבעל שלי טוען שספרתי כמה כבלים פעמיים בכניסות וגם ביציאות שלהם, אבל עדיין מי בכלל יכול להתמצא במה שקורה שם. אז רשמתי במחברת בדיוק. לחבר שני כבלים מאחור, אדום וכחול, במגבר לשים מספר שתיים, בשלט השחור הקטן לשים מספר אחד, בשלט השחור הגדול לתאם את עוצמת הקול. בטלוויזיה יש תפריט עם כמה מסכים. אינפוט, אייטש די אם איי, ואחר כך חץ ומספר אחד. התאמנתי כל יום פעמיים, בבוקר ובערב, וכשבאו האורחים הרגשתי שאני יודעת יופי. התקרבתי בבטחון לטלוויזיה ואז יצא ממנה ניצוץ, אחר כך עשן, ואז בום קצר וזהו, חושך. הלך המכשיר.

היום קנינו טלויוזיה חדשה עם חוברת הוראות נוספת ללמוד.