כאשר הבנים שלי היו ילדים קטנים וחיפשתי איזה משחקים בנים אוהבים, הבאתי אותם להתעניין במכוניות, או שמא הם היו מתעניינים בכך גם מבלי התווך שלי. כשהיינו הולכים בעיר הייתי נוקבת בשמות המכוניות, גזרתי תמונות מכוניות מעיתונים והדבקתי במחברות מיוחדות, קניתי להם מכוניות צעצוע, מכוניות לגו, ואופנועים, והם אהבו זאת מאד. כאשר התבגרו הם החלו להתעניין במרוצי אופנועים ועד היום הם מקפידים לראות בטלוויזיה או באינטרנט את מרוצי הגראנד פרי של האופנועים. הם מכירים את שמות הרוכבים, סוגי האופנועים וגם נסעו כמה פעמים לאירופה לראות מרוצים. כשהנכד היה קטן גם הוא אהב "להסיע" את מכוניות הצעצוע שלו במשך שעות ארוכות, וטבעי הדבר כנראה שגם הוא יידבק ב"שגעון" האופנועים. ואכן מגיל קטן הוא מתמצא במרוצים ונהנה לראות אותם עם אביו ודודו. בשנה שעברה הם גם לקחו אותו איתם לספרד לראות מרוץ. כמתנה ליום הולדתו האחרון הוא ביקש ממני לקנות עבורו עשרה אופנועי לגו קטנים ואיתם הוא בנה לעצמו מרוצי גראנד פרי משלו.. 

הבעיה של הנכד היא שאין לו עם מי לשחק. הוא לא הצליח לעניין את אף אחד מהחברים שלו במרוצי האופנועים. הם פשוט לא התעניינו. לאחותו ולהורים שלו נמאס כנראה להשתתף ב"הסעת" האופנועים האינסופית שלו, כך שנשארה רק הסבתא, אני, שמסכימה עדיין לשחק איתו. אני רואה כמה הוא אוהב את המשחק וכמה חשוב לו שישחקו איתו, אז למרות שהדבר חוזר על עצמו ולא ממש מעניין אותי, אני בכל זאת משתדלת לחלוק איתו את חדוות המשחק. המרוצים נערכים כמובן במסלולים שמורכבים מהסדינים שלנו וקצת מהבגדים על המיטה הזוגית שלנו. 

לכל אחד מהרוכבים הנכד המציא שם. מארק מארקז הוא הגיבור שלו במרוצים האמיתיים, כך שברור שרוכב אחד במשחק יהיה מארקז והשני מארק. אבל את שאר השמות הוא פשוט המציא, אין לי מושג מאיפה: אונץ', סנץ', טרסו, לארן, בלרון, אוולין, מנלאו, טיפן וכו'. הבעיה שאני אמורה לזכור את השמות, ולזכור את סוג האופנוע של כל אחד מהרוכבים: הונדה, הונדה טק 2, קוואסאקי, יאמהא, דוקטי, וגם אופנועי לגו שהוא בנה עם סוג אופנוע שהוא המציא: דוליה. כל זה קשה לי לזכור אבל בנוסף לכך, כמו במרוצים האמיתיים, חלק מהרוכבים עוברים מעונת מרוצים אחת לעונה הבאה לאופנועים אחרים, וכך יוצא שאחרי שבסוף העונה סוף סוף אני זוכרת איזה אופנוע לאיזה רוכב, הכל משתנה ואני צריכה להתאמן שוב. אמון זכרון בהחלט לא מזיק לי...

עכשיו הנכד בנה, בעזרתי כמובן, אתר באינטרנט ששם הוא שם צילומים של האופנועים שלו והרוכבים, ובדיוק כמו האתר האמיתי של הגראנד פרי, הוא מספר מדי מרוץ מה קרה ומוסיף תמונות וקטעי ווידאו שהסבתא מצלמת כמובן.  

בשבת הנכד התקשר והודיע בהתלהבות עצומה שהוא עשה שינויים באופנועים ושאנחנו חייבים להפגש כדי לצלם אותם שוב וגם לראיין את הרוכבים וגם את הטכנאים של חברות האופנועים על השינויים. כשנפגשנו הוא הראה לי את האופנועים ודי התאכזב שבכלל לא שמתי לב שהוא הוסיף חתיכת לגו קטנה בקצה האופנוע.

סיפרתי לבן הקטן שלי, הדוד של הנכד,  על האתר ועל כך שהנכד ממשיך גם בגיל עשר לאהוב "להסיע" את האופנועים. הנכד ששמע את השיחה אמר: "אני כל החיים שלי אמשיך "להסיע" אופנועים".

אוי.......אני מקווה שלא........