הסרט עץ הלימון קבל פרס בפסטיבל ברלין. הלכתי לראות אבל התאכזבתי.

מסופר על שר הבטחון שבנה לעצמו בית בישוב שבגבול הגדה המערבית.

 שכנתו מעבר לגבול היא אלמנה,פלסטינאית, המגדלת מטע עצי לימון שנטע אביה.

כדי לשמור על ביתו מפיגועים בונים לשר הבטחון מגדל שמירה בתוך פרדס הלימונים של השכנה,

אבל השב"כ לא מסתפק בכך ומציע לעקור את הפרדס כדי למנוע אפשרות פיגועים משטח הפרדס.

האלמנה עושה הכל כדי להתנגד, בית משפט, ובג"צ. כל פרנסתה מהפרדס, וגם זכרונות אביה.

שר הבטחון הוא אדם נחמד שלא ממש רוצה לעקור את הפרדס לשכנתו, אבל מבין את צרכי השב"כ.

 אשתו של שר הבטחון אפילו נחמדה ממנו ומנסה למנוע את העקירה

וגם מנסה לגשת לדבר עם השכנה, אבל אנשי הבטחון מונעים זאת ממנה.

בסיום הבג"צ נקבעת איזו פשרה שחלק מהעצים נעקרים,חלק מקוצצים, וחלק נשארים כשהיו.

אז מה היה לנו? סרט של מדינה דמוקרטית שנותנת לאזרחיה לעשות סרטים המזדהים עם ה'אויב'?

סרט פתוח המתייחס לבעיה הישראלית פלסטינית ומדבר עליה ברמה האנושית?

לדעתי לא ממש.

לדעתי זה סרט 'מכבס'. הוא כאילו מדבר על הבעיה, אבל בעצם הוא רק מחליק אותה.

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא אשם כי עשה משהו רע.

קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מתייחסים לשכנינו הפלסטינים בצורה קשה ולעיתים אכזרית.

זה נכון שיש פיגועים וטרור. זה נכון שיש אצלינו נפגעים, וזה נכון שהחיים של הפלסטינים קשים תחת עול השלטון שלנו.

אבל בסרט הזה אין שום התייחסות לדברים הקשים באמת.

יותר קל לנו להדחיק, להתעלם, להחליק, לכבס, ולהמתיק את הגלולה.

אז יש לנו סרט נחמד. שכנה נחמדה. שר בטחון נחמד. אשתו עוד יותר נחמדה. אין ממש רעים.

יש בעיה 'בטחונית'. אף אחד לא אשם בבעיה הבטחונית. יש אנשי שב"כ שרוצים להגן עלינו מפיגועים. הם צודקים.

אז איפה יש בכלל דיון כלשהו באיזו בעיה??