נראה איזו רשימה תהיה ארוכה יותר: של הבתים שבהם גרתי, או של העבודות בהן עבדתי......

1. סיימתי את הצבא . זה היה מאי. נרשמתי לאוניברסיטה לאוקטובר. היו לי חמישה חדשים.  הייתי בצבא אלחוטנית מורס. שמעתי שיש בחיפה תחנת חוף שמתקשרת עם האניות במורס ובקשתי להתקבל שם. דרשו מורס באנגלית ואני ידעתי רק עברית. לא התקבלתי.. אבא שלי סידר לי עבודת מזכירות אצל חבר שלו, סוחר ברזל. הייתי צריכה לקבל כסף ולתת קבלות. זה היה בעיר התחתית בחיפה. מסביב היו בתים אפורים והרגשתי מדוכאת מהמקום. אני מתביישת לספר, אבל לא הכרתי שקים עד אז. לא היה לי חשבון בבנק ולא רשמתי מעולם שק. כנראה שלקח לי זמן להבין מה בדיוק צריך להיות רשום על השק ומה אני צריכה בדיוק לבדוק כשאני מקבלת שק. הבוס נבהל שאעשה שגיאה והביא את אשתו שתפקח עלי. גם היא לא הייתה מרוצה ובסוף השבוע פוטרתי.
2.  אבא שלי שלא ידע מה לעשות איתי ולא העיז להמליץ עלי לפני אף אחד מחבריו, החליט להעסיק אותי במשרדו, משרד לביטוח. הייתה שם פקידה נחמדה, וגם אח שלי עבד שם, כי אבא שלי החליט להכניס אותו לעסק. היה די נחמד שם.
3. מערכת הלימודים באוניברסיטה הייתה כל כך צפופה שלא יכולתי לחשוב על עבודה. רק בשנה האחרונה סידרה לי חברה עבודה של הוראה בבית ספר ערב בחדרה. נסעתי פעמיים בשבוע מרמת גן באוטובוס לחדרה. לימדתי ביולוגיה ופיסיקה ודי נהניתי. אבל לא מצא חן בעיני שאם אני לא יודעת משהו, ואני אומרת לתלמידים שאני לא יודעת, הם מתאכזבים וכועסים וחושבים שהמורה צריך לדעת הכול. אי אפשר להיות גם מורה וגם בן אדם סתם. שלפעמים לא יודע ומודה בכך.היה ברור לי שמורה לא אהיה.
4. בסיום הלימודים מצאתי עבודה זמנית להחליף אנשים שיצאו לחופשת הקיץ, בבית חולים איכילוב, במעבדה הבקטריולוגית. באותה תקופה התחתנתי ואני זוכרת שיצאתי רק לסוף שבוע דבש, ואחד העובדים שם הביע את סלידתו מהגישה הפרקטית מדי שלי לעניין ירח הדבש.
5. חיפשתי עבודה ולא מצאתי. הלכתי כל שבוע לבניין ההסתדרות ברח' ארלוזורוב ששם הייתה מחלקת קופת החולים של ההסתדרות שחלשה על כל בתי החולים ההסתדרותיים. בכל פעם  ששמעו על הניסיון הדל של ילא מיהרו לשלוח אותי לעבודה. יום אחד שמעתי שמציעים עבודה לבחורה שעמדה לפני בתור. עבודת החלפה לבחורה שאמורה לצאת לחופשת לידה, בבית חולים דונולו ב'.הבחורה לא רצתה את העבודה כי היא לא רצתה החלפות. למחרת הגעתי לבית חולים וסיפרתי ששלחו אותי לשם. הם דווקא היו מרוצים ממני, והשאירו אותי שם גם להחלפה של בחורה נוספת שיצאה לחופשה. הייתי שם כחצי שנה. עבדתי בבנק הדם ובהמטולוגיה. הבניין ישב על צוק ביפו, מעל לים. אהבתי את המקום ואת האנשים, אבל ההחלפות נגמרו.
6. מצאתי עבודה בבית חולים אסף הרופא במעבדה הבקטריולוגית. בחור נחמד לימד אותי איך בודקים צואות. באותו זמן אחותי למדה פיסיותרפיה באסף הרופא והיינו אוכלות יחד צהרים כל יום. הבוס היה טיפוס מעצבן מאין כמוהו. איש קטן דתי. יליד דנמרק עם עשרה ילדים שכל אחד מהם גאון משל עצמו. ביום הראשון הוא נתן לי משימה 'אחראית ' ביותר להיות 'איש הסבון', למלא את הסבונייה כשהיא  מתרוקנת. נורא נעלבתי. לא לזה חיכיתי כבוגרת אוניברסיטה.כשבקשתי ממני לבדוק את תלוש המשכורת שלי כי הייתה שם טעות אמר לי שהוא לא מבין בכספים. אשתו נותנת לו כל בוקר כסף לאוטובוס. טיפוס!  זו שעבדה לפני עזבה כי היא חטפה התקפת עצבים. יכולתי להבין אותה. אבל אני חטפתי חצבת. חליתי פתאום ובתור אדם מבוגר חליתי מאד קשה. לא היה לנו אז טלפון בבית. גרנו בשכירות. בעלי התקשר בטלפון ציבורי וסיפר לאמא שלי ולאחותי שאני חולה. ביקשתי מאחותי שתודיע בעבודה שאני חולה. אחותי סיפרה לאחד מהעובדים במעבדה שהיא הכירה, אבל לא ביקשה ממנו שיספר לבוס. הוא לא הבין שהוא אמור לספר לבוס. הבוס ראה שנעלמתי לו פתאום בלי הסבר, ולקח בחורה חדשה במקומי. כשהגעתי אחרי המחלה מצאתי  שהמשרה שלי תפוסה.  עבדנו שתינו זו בצד זו עד שהבוס הוציא מכרז. הוא שלח את שתינו להתמודד על אותה מישרה כדי שהם יחליטו בשבילו מי להשאיר. היחסים ביני לבין אותה בחורה היו מליאי מתח.  נגשנו למכרז. אני עברתי והיא נכשלה. למחרת באתי לבוס והתפטרתי. לא היו לי עצבים יותר למקום הזה.
7. היו עוד המון מקומות עבודה, אולי לפעם אחרת........