גדלתי בבית חילוני לגמרי. אמא שלי הייתה פעילה ב'ליגה למניעת כפיה דתית' וטענה שהיא לא נגד הדת אבל מה פתאם שהדתיים ימנעו מאתנו לחיות בדרכנו. כחיפאים הרגילים לאוטובוסים הנוסעים בשבת, לא הבנו איך תושבי שאר חלקי הארץ מסכימים לכפיה הדתית הזו. איך אלה שאין ברשותם רכב (למי היה אז רכב?) מסכימים להכלא בבית או לנסוע במוניות יקרות בשבת וחג. אנחנו נסענו בשבת לים באוטובוס.

היה ברור לי שאלוהים הוא המצאה, דמיון של אלה שבחרו משום מה להאמין בקיומו. הרי ברור לכל מי שהגיון לו בראשו, שאין שום סימן או הוכחה מדעית לקיומו.

 בשנים האחרונות לחייו של אבי הקימו בית כנסת קונסרווטיבי בסביבת מגורינו ואבי לקח בו חלק פעיל. אימי סרבה להשתתף וקצת לעגה לו על 'חולשתו' זו. אני סברתי שהוא משתתף שם מתך נוסטלגיה לילדותו, בגלל חברת האנשים שהכיר, ובגלל ההנאה מהטקסיות. היה ברור לי שהוא לא ממש האמין בקיומו של אלוהים.

בגיל 16 טיילנו כל המשפחה לאנגליה, למשפחה של אימי. אחת מבנות הדוד לקחה אותנו, את אחותי ואותי, לחוג היהדות שלה. אחרי שיחה שדנה בתפיסה של האלוהים (האם הוא בטבע, האם הוא נמצא בכל אחד מאתנו?), הם הסתקרנו לשמוע מאתנו, השישראליות את דעתנו. אני עניתי בפשטות הכי טבעית שכמובן שאין אלוהים.' הרי אתם לא יכולים להוכיח לי שיש'...הם נעלמו דום.

כל שנה בפסח היה סבא שלי מגיע מהמושבה לעשות אתנו את הפסח. כתנאי לבואו אימי הייתה צריכה להכשיר את הבית למהדרין כולל החלפת הכלים לכלי פסח, הגעלת הכלים, השריית העוף במלח ונקוי יסודי של הבית מחמץ. מאד אהבתי את כל הטקס למרות שהוא נראה לי פרימיטיבי, כזה של זקנים. אנחנו הצעירים הרי כבר לא מאמינים בשטויות האלה.

סבא הביא איתו תמיד ספרוני ברכת המזון לכל אחד מאתנו, הילדים, ורצה שנקרא בהם. אני זוכרת שקריאת ברכת המזון הצחיקה אותי. כל פיסקה התחילה במילה אחת שנאמרה בקול רם והמשך של מילמול לא ברור ומהיר. אני זוכרת עד היום את ראשי הפסקאות: הרחמן,,,,,ועל הכל אנחנו מודים,,,,,ובנה את ירושלים.....סבא גם אמר לנו שכדאי לנו לקרוא את משלי וקוהלת כי הם חכמים, ואנחנו צחקנו גם על כך.

כיוון הלימודים שלי היה ראלי. גם כיוון המחשבה שלי היה כזה. כל דבר בעולם צריך להיות בר הוכחה מדעית. מדעי הרוח ככלל נראו לי סוג של קשקוש לא רציני. אהבתי מאד לקרוא, אבל חשבתי שספרות מתאימה לתחביב ולא למקצוע.

לאט, לאט, איכשהו, בתהליך שהחל בערך לפני עשרים שנה,,, נפתחתי לכיוון ההומני. התחלתי להתעניין בפילוסופיה פסיכולוגיה, ספרות ואמנות. העולם שלי נעשה מלא ועשיר יותר.

ובקשר לאלוהים? כיום אני חושבת שיש אלוהים. לפחות, יש משהו שהוא גדול ומופלא מבני האדם.

איך זה לא ראיתי את זה קודם?