לפני כמה ימים ראיתי את תכנית הטלוויזיה 'זמן הורים'. שם נותנים עצות לחנוך ילדים.

ילדה כתבה לתכנית ושאלה מדוע הילדים מציקים לה ולא מקבלים אותה לחברתם.

המראיינת ענתה שאת הסיבה לכך אין לחפש אצל הילדים אלא אצל השואלת.

'הבעיה שלך היא שאת אינך אוהבת מספיק את עצמך. אם תאהבי את עצמך, גם הילדים יאהבו אותך'

פשוט כך. המראיינת גם יעצה להתחיל בקטן. ולדוגמא,הילדה יכולה בהחלט לאהוב את עצמה על כך שיזמה את הפניה למדור.

אתמול נפגשתי עם קבוצת הכתיבה שלי. המשתתפים היו מעטים וסיימנו לקרוא את מה שכתבנו.

הצעתי למארחת שתוציא ספר שירים ונדון באחד מהשירים. המארחת אמרה שהיא מצטערת אבל אין בביתה ספרי שירה.

בדיוק אז צלצל הפעמון והופיעה תלמידה של המארחת שהחזירה לה ספר שהשאילה וסיפרה שהכי אהבה את השיר שבסוף הספר.

מיד בקשנו מהתלמידה הנחמדה לשבת ולקרוא לנו את השיר שאהבה. מסתבר שגם היא משתתפת בקבוצת כתיבה יוצרת.

התחלנו לדון בשיר, והשיחה התגלגלה לנושא הנישואין. דנו בשאלה מה חשוב יותר הרגש והאהבה, או המחשבה על ההתאמה.

התלמידה אמרה שמה שהכי חשוב לפני שאדם נכנס לקשרהוא שהאדם יאהב את עצמו.

 היא סיפרה שזה לא מכבר סיימה זוגיות הרסנית שלאחריה הבינה שהיא נתנה לבן זוגה ליסר אותה משום שלא אהבה את עצמה מספיק.

מדוע קיבלתי את המסר הזה פעמיים? מדוע הוא עשה עלי רושם ואני זוכרת אותו?