אז נכון הסגירת מעגל הזאת, שאפשר לחכות לה לנצח?
זאת שיכולה להבהיר כל כך הרבה דברים, ללמד כל כך הרבה טעויות.
זאת שנותנת לך קצת נחת והבנה לגבי ההיסטוריה העתיקה שלך?
אז לא הייתה לי אותה.
אבל עדין, היה טוב לשבור את הקרח, היה נחמד לעמוד זקופה, גאה
לא להתחיל לנבור בטעויות של פעם, בילדות :)
זה היה מוזר, וקצת קשה, ואולי אפילו חסר טעם
אבל אני לא מסוגלת להתעלם מהנחת והשלווה שתקפו אותי אחרי.
אז נכון שעדיין קיימות אצלי אותן שאלות תמידיות -
הייתי בשבילך כמו שהיית בשבילי? מה הייתי בכלל? חרטה כלשהי?
אבל אולי זה מהשאלות קיטבק שאתה לא באמת צריך לענות עליהן..
אבל אוסיף ואומר בלחישה - אני לא חושבת שאי פעם אפסיק לחכות לזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
