ייצא לכם פעם שהתעוררתם באמצע הלילה והתחלתם להכניס את עצמכם לסרטים בגלל משו?
טוב לי לפחות זה קרה..
חזרתי אתמול בלילה מירושלים אחרי שישי שבת מתישים אבל נוסטלגים...גמורה מיפות..ישר הלכתי לישון..
פתאום קיבלתי הודעה ממישו באמצע הלילה(מי שזה הוא יודע) בכל מקרה אני לא זוכרת כלכך מה היה כתוב בהודעה
אני רק זוכרת שברגע שחכתי מכל העיפות שלי והתחלתי להכנס לפניקה..מהכל מהכעס על החברות שלי מהרגשת הבדידות
ועוד יותר מזה שאני עומדת להתגיס מחרותים בהרגשה הזאת
נכנסתי מתחת לשמיכה ובלי שהרגשתי זלגה טיפה ועוד טיפה והטיפות הפכו לבכי היסטרי חוסר אונים..
קמתי והסתובבתי בחדר כמו אחוזת דיבוק מנסה להוציא את עצמי מההלם כמו בנאדם שנכנס להזיה..(ותאמינו לי ששום חומר לא היה מעורב בסיפור)
אז כן אני ענבל שריקי ויש לי פחד מבדידות ופחד משינוי
אף אחד לא מושלם..
לפעמים אתה מרגיש שאתה אוהב אנשים ואכפת לך מאנשים שבתכלס שמים עליך פס לפעמים ..
זו דרכו של עולם אין אהבה שווה תמיד מישו נפגע בסוף וזה לא רק באהבה רומנטית בין גבר לאישה (או גבר לגבר/אישה לאישה מי אני שאשפוט.?!)
יש גם את אהבת האדם לחברו משפחתו וכו..
בכל מקרה תאמינו לי שאפילו שנפגעתי בימים האחרונים אני גאה בעצמי הייתי חזקה וחשבתי הכי חיובי כולם אמרו לי ואו ענבל את פורחת ,קורנת בלה בלה..
אומנם אמרו לי שתמיד צריך לשמוח ותמיד להיות חיובי גם כשקשה..אז זהו שלפעמים זאת צביעות מסכה...אבל לפעמים כשמרגישים חיובי
חיים חיובי..
וזהו עד כאן להיום הייתי חיבת להוציא פיווווווו
אז יאללה שמש רק מעשים טובים חח(:/):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
