הריונה ואני - סיפור מסע

שבוע 28

"העובר מאוד פעיל, זז ובועט בכוח.

ריאותיו עדיין אינן בשלות,

ואם ייוולד בשלב זה ייחשב לפג.

משקלו עבר את הקילוגרם הראשון."

יום שני

בלילה נדדה שנתה וכך גם היא. בבוקר מצאתי אותה ישנה בסלון. התרחשויות הימים האחרונים משפיעות על רוחה ועכשיו אין לה חשק ללכת לעבודה. אני דווקא כן עובד, לכן הבית יהיה ריק וזו הזדמנות טובה בשבילה לקצת שקט, אף על פי שבוודאי תגיע להוריה במשך היום. בזמן האחרון, ככל שההיריון מתקדם, מתהדקים יחסיה עם אמה. יחסים שידעו עליות וירידות, עד לריחוק מסוים בשנות הבגרות ולאחריהן. כעת כשהיא הופכת בעצמה לאם, היא מבינה הרבה יותר את הוריה. בנוסף, אמה רואה בה היום אישה בוגרת וחברה, אך בכל זאת בת. טוב לה עם זה, השלמה של חסכי ילדות.

יום עבודה שגרתי עבר עלי, ללא דבר משמעותי כלשהו. עוד יום לפרוטוקול, למען ההכנסה השוטפת. בכניסה לבניין המעלית הישנה קיבלה את פני בחוסר רצון מסוים והביעה זאת בקולות מאמץ חריגים עם כל קומה חולפת. רק עוד ארבע ותיפתח מולי הקומה השביעית. כבלים עבים ושחורים נמתחים לאורך הפיר. גלגל ברזל חלוד סובב על צירו, מושך ומלפף את הכבל סביבו. עוד שתיים. בוכנות שחוקות של מנוע עייף, זועף ורועש, פועלות במרץ ומזרימות כוח למערכת הרעועה. נשימת רווחה נשמעה כשהמעלית התקרבה ליעד. מספר שבע הופיע על לוח הבקרה. פעם נוספת עמדה המערכת במשימה, בכוח רצון ומסירות אין קץ, כיאה לדור שאליו שייכת המעלית. הדלת הפנימית מתקפלת וחושפת את החיצונית. זוגתי ממתינה לי. בעוד שניות בודדות אראה אותה.

היא פתחה לי את הדלת. הימים האחרונים עברו עליה בעיקר במנוחה במצב מאוזן. יצא שזמן רב כמעט שלא ראיתי אותה במאונך. לכן במבט ראשון נראתה כאילו התרחבה מאוד. יותר מאוחר העלתה הסבר לכך מתוך ספר ההדרכה המלווה אותה לאורך ההיריון: מסתבר שאלה ימים של גדילה בקצב מהיר מתמיד. חוץ מלקרוא על היריון ולנוח, היה לה זמן רב גם לחשוב על חייה בפרט והחיים בכלל.

אני יושב מולה ומקשיב לקולה המוכר והנעים. מנסה להתרכז בנושאים הנשמעים שמתחלפים בקצב קופצני, ללא שום סיכוי מצדי להשיגם. בתוך זרם של מילים המושלך אלי ללא הרף, אני מצליח בסופו של דבר ליצור אחיזה בדבריה, אחיזה חלשה שמתחזקת ככל שאוסף מילה, קושר משפט ובונה פסקה מהמושמע לעברי. איכשהו הצלחתי לזהות נושא שהעלתה ולתפוס חזק שלא יישמט מידי מחדש… מדובר בקורס הכנה ללידה.

יש מלון ליד ירושלים שמעבירים בו קורס מזורז בסוף שבוע אחד. טירונות מקוצרת של יחידת עילית ליולדות, גיבוש והכנה לקראת הפעולה המבצעית הגדולה. הטירונות כוללת סדר יום עמוס של הרצאות, תרגילים, שמירה ובדיקות. הנוכחות חובה בכל הפעילויות ולא יתקבלו תירוצים, פטורים או גימלים. בסוף יש מסע מסכם לחדר לידה ומקבלים תעודה של יולדת מוסמכת. אף על פי שאני פציפיסט מיליטנטי, הגדרה שהמצאתי הרגע, אין לי התנגדות עקרונית לכך. אותי רק מעניין מה קורה אם נכשלים, האם יש מועד שני או שחייבים לחזור על הקורס.

אחר כך הכינה זוגתי את הדיסקמן. התיישבה על הספה בסלון, לא לפני שהחליפה לסוללות חדשות ודפדפה בין הדיסקים עד שמצאה את שחיפשה. המחזמר "היפה והחיה". שני זוגות של אוזניות חוברו. אחד בשבילה, את השני הניחה על הבטן. לחיצה קצרה על כפתור ניגון סגרה מעגל חשמלי ששלח זרם לגלגלי שיניים. אלה החלו מיד בפעולה של סיבוב הדיסק כשמעליו נדלקה קרן דקה המופנית למשטח החלק והמבריק. אותות חשמליים מתורגמים ונשלחים למגבר שמנתב לאוזניות המחוברות. ממברנות עדינות, רועדות בתוך הרמקולים הקטנים, יוצרות גלי קול שנכנסים לתוך אוזניה של זוגתי ולחלל הבטן. מיד עם הצלילים הראשונים חשה את הילדה מגיבה. בקטעים סוערים תנועותיה ערניות יותר מאשר בשקטים. אין ספק בכך שהיא מקשיבה ומשתתפת. עושה רושם שמאוד מוסיקלית, הקטנה.

קילפתי שני תפוזים. חציתי לרבעים מדויקים, נוטפי מיץ, והנחתי ליד זוגתי. קצת ויטמין סי לא יזיק לשתיהן. כל כמה רגעים קמה לקחת דבר מה; פעם משקפיים, פעם יומן או משהו מהתיק. קפיצית זוגתי, תמיד הייתה ולא השתנתה גם בהיריון. נראה לי, לפחות לפי מספר תגובות, שהקטנה יורשת ממנה תכונה זו, קפיציות חיננית, מלאת חיים וסקרנית.