כשהתעוררנו הבוקר, פרילי (פשוט רציתי ישר לראותו יחף) ואני, חבוקים, חמוקים, חמומים, גוף בתוך גוף כמו מזוודות תואמות (במקרה שלי אני לוקחת לחוצלארצ תמיד מזוודא בתוך מזוודא בשביל הקניות) פרוקי איברים, שמוטי תודעה, נבוכים (אולי מבוכעתים, אני אוהבת להצמיא מילים, הטעות במקור) (התכוונתי ללהמציא, למי מכם שלא הבין) קורנים ופשוטים כלוכדי הזהרורים (להשיג במחיר 120 שיקלונימים אצלי), הפריזמא זיהרהרה את עצמא על המיטה (שלנו).

לקחתי את השְׁבֶדִית (הויאטנמית היתה בתיקון, עם המחשב והדודשמש) והבזקתי רפרופי הבזקים.

(אני, משתקפת בחלון מבעד לתריסים והאור צורח-צונח-גונח על העור הקשה שליד הציפורן שלי)

בערב על זבגינייב (ברחוב העליה) השתקפו האורות הקדמיים בכתם (שמן) על הכביש, כמו מבט מהכרמל אל המפרץ השמנוני הבטנוני הרטנוני, כמו מאירי העלטה (להשיג במחיר 120 שקלז אצלי).

חזרתי אל חומגופו של פרילי, אל המוכרוּת והזהוּת והחיוּת-ניחוחיוּת, וחשבתי על הקַו-מֵת הנמתח ביני ובין התערוכה, כמו חוט דייגים שממתין בצייתנות לתורו, להחרז. (ולהתמחר 120 שקלואה אצלי).