התחת של אביב נעים!

לפני איזה שבוע, לפני הבמה הפתוחה בבוסתן, בתקופה שבה עבדתי המון עם הגיטרה החשמלית או עם הלהקה בחזרות ואודישנים או בחזרות והופעות של הבמה פתוחה עם הקבוצה בבוסתן כך שהקלאסית מאוד הוזנחה ובקושי היה לי כח לנגן בבית. גם החשמלית נשארה בתוך הקייס מכיוון שלא היה שווה לי להוציא את הכל מאחר וכל יום או יומיים אני צריך לצאת איתה החוצה. קיצר - יומיים לפני הבמה הפתוחה, חזרה בבוסתן, היו עוד זוג שעשו חזרות לידנו - אלידור ורומי. רומי גם העירה שהטלקאסטר שלי היא הגיטרה הכי יפה שראתה בחיים.... אמרתי שהגיטרה אומרת תודה (דוגרי, אני לא יודע איך להגיב לדבר כזה). אחרי שאני סיימתי את החזרה שלי עם הקבוצה שמתי לב שהם עובדים עם קטע מוזיקה שהם הקליטו עם גיטרה ודקלום אבל האיכות הייתה ירודה, הקליטו עם מיקרופון של מחשב ובערוץ אחד..... לא יכלתי לראות אותם עובדים עם זה! רגשות החמלה שלי התעוררו. הצעתי להם לבוא אליי למחרת להקליט את כל הקטע הזה כמו שצריך. הם הסכימו, באו וכל זה.... (אחרי כל ההקדמה הזאת, סוף סוף אני מגיע לפואנטה) קודם התחלנו להקליט את הגיטרה הקלאסית - רומי ניגנה על הקלאסית שלי והיא שוב מביאה בהערה מקסימה של "וואי, הגיטרה הזאת מדהימה" ואני שוב "אמממ, היא אומרת תודה" למרות שרציתי להשכיב אותה על המיטה שעליה היא שכבה וללמד אותה קצת תנ"ך. קיצר לאורך כל ההקלטה, שבה רומי ניגנה ממש יפה לדעתי, הייתי מהופנט לקול הגיטרה הקלאסית שלי שהזנחתי אותה לכל כך הרבה זמן. הפעם האחרונה שממש ניגנתי עליה ונתתי לה תשומת לב הייתה בפולין שניגנתי עליה ממש 24 שעות ביממה. הייתי צריך את רומי שתזכיר לי שאני ממש אהבתי לנגן עליה פעם וזין עם כל החזרות כאלה עם בחשמלית, אסור לי לזנוח את הקלאסית. מה שקרה זה שבשבוע האחרון בבית בכלל לא ניגנתי על החשמלית (פרט לאתמול בערב והיום בבוקר כי עוד מעט יש חזרה עם פליר שוודי והייתי צריך ללמוד כמה דברים), ניגנתי הרבה על הקלאסית. בזמן הפנוי ולפני השינה גם. האמת היא שכמה פעמים השבוע אני פשוט נרדמתי תוך כדי נגינה. הלכתי לישון עם הגיטרה במיטה, זה מצחיק אבל מטריד. התחלתי לחשוב מחשבות מלוכלכות על מה אני הולך לעשות לגיטרה. כי בד"כ שמישהי באה לישון אצלי במיטה זה נגמר לא יפה...

קיצר אני חייב ללמוד תנ"ך וזה חייב להיות בזמן הקרוב כי עוד מעט תמצאו את הגיטרה הקלאסית שלי עם הרבה כתמי אהבה וכל לילה היא תהיה כבדה יותר.

אז זהו רק רציתי לספר על החזרה שלי לחיק האם האוהבת - הקלאסית שלי. נראה אתכם בשפינוזה ב-4.3 חובה! מי שרוצה יכול לבוא גם לכלי זבל ב-1.3 אבל רק בנוסף - בשפינוזה תהיה ההופעה המפציצה!
חחח, זה היה כיף - פולין 2006

אתמול קרה משו שלפני חודש או חודשיים שנינו חשבנו שבחיים לא יקרה. כל השבוע אחרי שישבנו על במדרגות שמובילות לחוף ודיברנו על כל מיני דברים שמציקים לנו ועוד דברים, בשבילי היה שבוע להירגע, לחשוב ולהחליט החלטות. אני חושב ששנינו הרגשנו וידענו שזה בא. שבוע אחרי נפגשנו באותו מקום בדיוק, ידעתי מה יהיה אבל בכל זאת היה חלק בתוכי שהיה אופטימי, שאולי רק נדבר והכל ישתפר. אני הגעתי לשם קצת יותר מוקדם, אז ניגנתי קצת בדיג', האמת שזה קצת הרגיע אותי. ואז היא באה. הלכנו קצת ודיברנו כאילו כלום, הלכנו והתיישבנו על אבנים בסמוך למקום בו חגגנו את החצי שנה שלנו. כשישבנו והתחלנו לדבר, ידענו על מה אנחנו מדברים בדיוק, מבלי להגיד את זה ממש. זה היה קשה, התחבקנו, העלינו זכרונות, דיברנו על כמה שהיה טוב ביחד, אלוהים אדירים, כמה אהבנו. סגרנו שנה וחדשיים נפלאים לשנינו וראינו את הים והשמיים המדהימים שהיו אתמול ואיך לאט לאט מחשיך......

המשכנו לטייל ולדבר - אני חייב לציין שהייתה אווירה טובה - דיברנו בפתיחות, צחקנו, החזקנו ידיים, כאילו אנחנו עדיין ביחד. החלטנו שאנחנו לא מאבדים אחד את השני - שעדיין נדבר ונהיה שם אחד בשביל השני, לא נשכח אחד את השני לעולם..זה קשה....אבל הכי קשה היה בסוף - הביי האחרון - שם באמת, הרגשתי כאילו אנחנו סוגרים תקופה ענקית בחיים של שנינו. הרווחנו הרבה מהיחסים האלה, והחיים שלי השתנו לגמרי. שנה וחדשיים זה המון זמן וממש השתניתי.

הביי האחרון - אנחנו עומדים ומתחבקים כמה דקות, כמה פעמים עומדים להגיד ביי ואז שוב מתחבקים - אומרים אחד לשני שזה לא הפעם האחרונה שנראה אחד את השני. אני הייתי הרוס - ביקשתי נשיקה אחרונה על הפה והיא נתנה לי והתחילה לבכות...התחבקנו....אחרי כמה דקות אמרנו להתראות.

כשהתחלתי ללכת לכיוון הבייתה באמת הבנתי שנגמרה תקופה. אני עדיין אוהב אותה והיא עדיין אותי, אבל האוירה של החודש האחרון לא הייתה טובה ופשוט לא הלך טוב.

אחרי זה הלכתי עם החברים שלי ליומולדת של אניה - חברה של בני, היא עשתה על האש והיה נחמד. קצת השתחררתי שם.

היום בבוקר כשהתעוררתי, נשארתי שעה במיטה  ורק חשבתי על איך היה לי עם שרה, עם כל מיני רגעים שלנו ביחד, האם עשינו טעות, איך דברים יראו עכשיו, אם באמת נמשיך להיות ידידים...מקווה שכן. חשבתי אולי מה היה קורה אם היינו נותנים לזה עוד הזדמנות - אולי זה היה נגמר מכוער, אולי בכלל היינו מתגברים על זה אחרי כמה זמן, ואולי לא יודע מה...

אני מקווה שנתגבר ושיהיו כמה שפחות זעזועים. אני עדיין אוהב אותך ארנבת שלי :)

וואי.....דבר ראשון - מזל טוב לי על הבלוג החדש......ועכשיו.... אמאלהההה!

 

היום בשעה 16:00 התחיל שיעור הנהיגה הראשון שלי.....בהתחלה היה מגניב, יושבים באוטו מדברים על החלקים ועל כל מיני שטויות....ואז! מתחילים לסוע! לחץ מכל הכיוונים: להקשיב להנחיות של המורה, לשלוט על האוטו הגדול הזה שלא יסטה מהנתיב, לבדוק שאני לא מתקרב למדרכה או לאוטו שלידי, לשמור על מהירות, להוריד ולהעלות הילוכים, כל השלבים האלה של להוריד רגל מהגז, ללחוץ על קלאץ' להעביר הילוך, להוריד רגל לאט מהקלאץ' וכו' וכו' וכו' וכו' הרבה יותר מסובכים ממה שחשבתי....וואי...Dame....אני מקווה שזה ייכנס לי למוח לאט לאט וזה ילך לי רגוע....הבנתי שבד"כ על השיעור הראשון רק מזיזים את ההגה ולא מתעסקים בהילוכים והכל...המורה הפיל הכל עליי על השיעור הראשון - הוא מטורף!!!

 

מה עוד קרה היום: אמא שלי ממשיכה להציק לי לגבי מתמטיקה ולימודים בעעע כרגיל. היה חופש (בחירות)....

יום חמישי הקרוב תהיה הפרזנטציה של הפרסומות במסגרת חשיווקית ואושר הסוס הכין פרסומת לאורנג' ממש מגניבה צבעונית וקומיקסית כזאת - קיצר בגלל שאני בצוות שלו, ואני עוזר לו בפרזנטציה (אני משחק את החד מגיבורי העל בפרסומת שלו) אז אין לי מחר את המבחן הענק בהסטוריה שלכל השכבה שלי יש - לכל הצוות דחו ליום שני. יש! חה חה!

 

אזזזזז! אני מקווה שבעתיד יהיו פה קטעים יותר מעניינים...מחר שיעור שני בנהיגה.....יהיה טוב.