מגרדת שכבות

דיברתי בפוסט הקודם על סדנת העצמה שהיתה שווה לתחת. ובכן, זה לא מדוייק. אולי אפילו גועלי מצידי לאמר את זה.

במסגרת הקורס בו אני לומדת לטכנאי מחשב וניהול רשתות של סיסקו, שהוא כולו קודש לנשים, חייבו אותנו להשתתף  במפגשי "העצמה". הקורס הוא במסגרת הישוב בו אני גרה, ואפשר לאמר שקפצתי על העגלה הזו בעודה נוסעת.  הקורס הוא עבור נשים שאין להן מקצוע, לא עובדות, או שעובדות עבודות מזדמנות, נשים ללא השכלה וכו'... באמת על מנת לתת לבנות האלה משהו שישפר להן את החיים.

את הקורס הזה רציתי לעשות מזמן, אבל בחוץ הוא מאד יקר, קרוב ל- 20 אלף ש"ח. כשהציעו את הקורס הזה ב-2000 ש"ח הייתי מוכנה לרקוד דבקה על שולחנות כדי להכנס אליו.

איך התקבלתי בכל זאת לקורס? פשוט מאד, החליטו להעלות את רמת הקורס וחשבו שאם אני ועוד אחת כמוני נהיה בו, זה יעלה את הדימוי שלו. אז אני שם לטובת הכלל חחח.

חזרה לסדנת ההעצמה. מצאתי את עצמי עם עוד 12 נשים שלכל אחת מהן סיפור חיים יותר דפוק מהשניה. אם חשבתי שסיפור חיי דפוק אז נוכחתי לדעת שאני חיה יחסית לאחרים בגן עדן.

על קצה המזלג:

מהנדסת טילים מרוסיה שבעלה התאבד והשאיר אותה עם ילדה עם פיגור שיכלי. האישה נכנסה לדיכאון וכדי בכל זאת לשרוד עברה מהטילים וניקוי בתים, יעני, התרסקה מכל הבחינות, מגיעה לשעורים מתודלקת טוב טוב בוודקה, מתנפלת על כולם ובלתי נסבלת.

עוד סיפור? בחורה גרושה עם 2 בנות, אחת בת 13 והשניה בת 16 ולא רוצה לעבוד קשה מידי כדי להיות בבית עם הבנות שלא ירגישו שחסר להן אמא... כאילו דה.. הלו, תתעוררי, הן כבר לא סופרות אותך בגיל הזה.. החיים קשים קשים קשים לה נורא... קשה לקום בבוקר, קשה לעבוד בעבודה מסודרת.. אחריות זה לא בשבילה, זה מלחיץ, ובכלל, הקורס? להכין שעורים? ללמוד למבחנים? האשה ניגמרת...יותר מזל משכל וגם זה לא מי יודע מה... (סליחה על הזילזול).

עוד דוגמא: ירקה לבוס שלה בפרצוף ואמרה לו שנראה אם יפטר אותה... ברור שפיטר אותה והיא לא מבינה למה חחחחח

זה נשמע מזלזל? ובכן יש לי 2 אלרגיות, אולי 3: עצלנות, חוסר לקיחת אחריות והיסטריה מכל דבר קטן. אז כשאני פוגשת את שלושתם יחד אני מקבלת פריחה והופכת לרעה, וחסרת חמלה. אבל לא תמיד.

אז כך ביליתי כל יום שלישי, פעם בשבועיים והקשבתי לטרוף הזה שלימד אותי כמה ברת מזל אני, וכמה נינוחה בסופו של דבר, כמה בריאה בנפשי, מוכשרת, אחראית, מחנכת למופת ועוד מיני סופרלטיבים. חבל שבעלי לא היה שם לראות איזה אוצר יש לו בבית. אני חושבת על החוויה הזו ונקרעת מצחוק.

מה עוד למדתי? שאם הוא לא מעריך אותי זו בעיה שלו, זה בורות שלו, חוסר הבנה שלו את החיים ובהחלט הפסד שלו. אני בשלי ממשיכה וכל מה שעומד לנגד עיניי היום זה להיות נינוחה ורגועה כמו שאני, להמשיך קדימה ולהתפתח מקצועית, כלכלית ורוחנית, ובראש כל אלה, לתת לילדים שלי את הכלים הכי טובים שאני יכולה לתת כדי להיות מאושרים.

עכשיו אני הולכת לתקוע 2 אקמול, קולדקס אחד, 2 כפות סירופ ולמיטה... בעעע