את:
כל דבר קטן שאת עושה מרגיז אותי, את מעצבנת ואת חושבת שמגיע לך הכל. אסור לי לדבר אלייך לא יפה, ובכלל אסור לי לדבר אלייך אם זה לא מלווה ב"כן המפקדת" "כן אני אעשה ככה" ו"כן אני אעשה ככה".
נכון, אז אני עצלנית
ונכון, אני מתעצבנת מכל דבר קטן
אבל את אשמה בהכל ומגיע לך שתהיי אשמה בהכל כי את כן. אמנם את משקיע בי לא מעט אבל את הדברים שאני רוצה שתעשי את לא עושה. הפאק לא אצלי, הפאק הוא שלך ושלך בלבד.
מישהו ביקש ממך לחרוץ ככה סתם את הגורל שלי? חשבת בכלל על איך זה ישפיע על החיים שלנו? חשבת בכלל על איך לעזאזל תסתדרי עם עבודה עלובה והרגל לחיים קפיטליסטיים מעפנים?
את עלובה וזה מעציב אותי
את בוטה וזה מגעיל אותי
את לא משתנה וזה משגע אותי
ולפעמים בא לי פשוט להעיף לך סתירה ושתצאי לי מהחיים
ואתה:
יא חתיכת גוש קקי קטן עלוב ולא בוגר שכמותך.
נמאס לי להבין, נמאס לי להתנהג כאילו הכל בסדר, נמאס לי לדבר עליך, נמאס לי שמדברים עליך, ונמאס לי ממך.
אתה פחדן ואתה בורח ממה שנראה לך קשה
"לשמור על קשר"
ברור שלך יהיה קל עם זה, כי אתה זה שהפסקת את זה כשזה לא היה אמור בכלל להפסק
אין לי כוח אליך יותר. אין לי כוח להתאים את עצמי אליך רק בגלל שאני כל כך כל כך אוהבת אותך
את עושה אותי אומללה ופשוט הרסת לי את היום
אני לא רוצה יותר לשמוע את השם שלך
ואני:
אני צריכה לברוח
אני צריכה להשתנות
אני צריכה להעלם לאיזה מקום אחר שאף אחד לא מכיר אותי
אני צריכה להיות מוקפת בכל החברות הטובות והישנות שחמקו לי מבין האצבעות
אני רוצה הכל בחזרה
ונמאס לי לבכות כי העיניים שלי יותר מדי עייפות מזה
ונמאס לי להתאפק
אני רוצה פשוט לצרוח על כולם שילכו להזדיין ושיפסיקו לעצבן אותי
אני רוצה פורקן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
