בשביל להוריד את הפוסט הקודם ופשוט כי הייתי צריכה
היה לי ממש כיף עם כל הקבוצה
ממש
והם ממש צריכים להיות מוחמאים שהייתי עם המון אנשים שאני מכירה ונשארתי איתם^^
אני לא יודעת מה יש לי
בא לי לעבור בית ספר, עיר, לא יודעת מה, למקום שבו אנשים יהיו חייבים להכיר אותי כבן אדם לפני שהם יחליטו אם הם רוצים קשר איתי או לא, למקום בלי אנשים צבועים נגררים ופוזרים. עם אנשים שלוקחים אותך ברצינות. עם אנשים שלא מנצלים את החולשות של אחרים.
אתם חושבים שבכלל יש מקום כזה?
יש משהו שאני רוצה, ויודעת שאם שזה יגיע אני כבר לא ירצה. אני יבהל ויברח אפילו אם דקה לפני אמרתי כמה שבא לי.
אבל אני גם יודעת שזה לא יגיע....
אני שונאת את עצמי.
אני כל כך קטנה ורזה שאני שונאת את זה.
בהכל
ממש בהכל
אני שונאת את עצמי.
עריכה:
משונות דרכיו של הגורל....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
