" אחר הצהריים יצאתי לסיבוב בשכונה. מבעד לחלונות הגדולים, שנפתחים אל הרחוב, מבעד לווילונות ולעציצים, ראיתי נערה תופרת בריכוז ליד מנורה בפינת החדר, מבין הצללים קלטתי בחטף, תוך כדי הליכה, ספרים, תקליטים ושתי חתולות. עצרתי ליד אוטומט סיגריות ושלשלתי לתוכו שלושה גילדן בתחושה שכבר עצרתי ליד האוטומט הזה הרבה פעמים בדרך לעבודה או בחזרה. עברה לי מחשבה בראש: מה אם אמצא כאן דירה, ברחוב המסוים הזה, אעבוד במאפייה הסמוכה, ואחיה כך כמה חודשים בשקט, סתם אחד מסמטה פלונית בדוונטר בשעת הדמדומים, עם ילדים משחקים ברחבה ועם אישה תולה כביסה ועם כדור הארץ שמתגלגל לו ונושא את כל אותם מאות מליוני האנשים שבכל רגע נתון חיים מבלי שאדע עליהים אני או שהם ידעו עליי דבר.
יוסקו כבר נרדם. עוד יומיים כבר לא נהיה פה, אני מוצא את עצמי חושב וכותב על הנערה התופרת שראיתי היום אחר הצהריים, איך היא מניחה עכשיו את ראשה על הכר, מדליקה את הרדיו בשקט, לשמוע כמה שירים לפני השינה. "
לאחרונה אני מוצאת את עצמי מהרהרת בדברים שגורמים לי כאב
אולי סתם בשביל הכיף..
אני לא רוצה לחשוב כל כך הרבה ואני יודעת שזה לא תורם לי בכלל
אני לא מצליחה להתנתק
אני יכולה להרגיש איך כל הדברים שחשבתי פעם, שראיתי בהם המציאות מתמוגגים לי מול העיניים
כל הדברים והאנשים שנראו לי טובים תמימים וטהורים מקבלים מעטה אפור מגעיל ואנושי
אני לא רוצה לחשוב שכל האנשים בעולם הם כאלה
אני לא רוצה להבין שכולם בסופו של דבר הם רעים
גם אני
אני לא רוצה לחיות במציאות בה כולם עושים מה שטוב להם, מה שהם רוצים
מה שהיצר שלהם גורם להם לעשות
לא רוצה לחיות סביב אנשים שהמחשבות שלהם מזוהמות
לא רוצה שמבטים של אנשים בי ישאירו עליי צלקות
כאלה שאני אלך אחרי זה למקלחת לנסות להוריד לשוא
וארגיש מלוכלכת כל הזמן, בגלל ראשים מלוכלכים של אחרים
ואשאל את עצמי כל בוקר מחדש, האם גם אני באמת כזאת מלוכלכת?
יש בי משהו שמתעקש להיאחז במחשבה שלא כולם רעים, שלא כולם כאלה
ועד שאני לא אכיר כל בנאדם בעולם,אדע מה עובר לו בין שתי האוזניים, אני לעולם לא אגיד
"כל האנשים בעולם הם כאלה"
אני רוצה להאמין בזה בכל הלב, אבל יש בי פחד מהאכזבה הזאת.. שבאה אחרי הכל
אולי בסופו של דבר אני פשוט אצטרך ללמוד להתמודד עם העובדה שזה קיים
לדעת לקבל את האנשים שאני אוהבת למרות הכל,
נראה לי שזה פשוט משהו אצלי במח.
בזמן האחרון, השקט שלי מזמזם רעשי רקע חלשים
שמצד אחד אני לא יכולה להבין
אבל מצד שני, הם הורסים לי את השקט
" I dont know why this world keeps turning, round and round' but I wish it would stop and let me off right now"
יש כל כך הרבה דברים לעשות עכשיו,
כל אחד בא ומפיל עליי תיקים כל אחד בא ורק מלחיץ אותי יותר ויותר
אני אשתדל לעשות את מה שאני יכולה, ולאפס את עצמי
כדי שאני אצליח להגיע לסוף של זה בדרך הטובה ביותר
אני בדיוק מחלימה ממחלה..ומרגישה שאני צריכה לחזור לקפוץ למים הקרים והעמוקים האלה שוב
מזל שאחרי כמה זמן ששוחים, הקור איכשהו נעלם
(יש מצב שאני אחזור לשחות בקרוב)