"נסענו על הכביש השומם
ולהרף עין נקרה בלבי האימה:
ומה אם עכשיו אין שום השגחה
עליונה או תחתונה
על מהלך הענינים
ואנחנו לבד, לגמרה לבד
מרחפים בלי תכלית
בין קרעי ערפל וכפרים חשוכים,
אני עם גיטרה הנהג עם רובה
מעשנים בדממה, הירח בחצי
נותן אור שחור, מכשף
לסלעים."
אני לומדת להכיר את העולם
ממש ממש לאט, טיפ טיפה, ואת עצמי דרכו גם כן
האימה המסויימת הזאת כבר לא כאן
אומנם יש הרבה אחרות שקשה לי להתנתק מהן
זה עניין של זמן..זה עניין של החיים
אני לומדת לאהוב בלי גבולות את כל מי ומה שמסביבי, לתקופות מסויימות
לומדת לקבל גם את התקופות האחרות, הרי הן גם חלק בלתי נפרד ממני
אני לומדת לחייך בלי סוף כשאני מוקפת באנשים שאני רק אוהבת ואוהבים אותי, כשחופש אבל לא יותר מדי
והשמש זורחת מלמעלה, מחממת, אבל לא יותר מדי,
והאינסוף משחק איתי, ואני איתו.
אין לי ספק שלא סתם,
לא סתם אני אני, לא סתם ההורים שלי הם מי ומה שהם
לא סתם כל אחד מהאנשים שאני מכירה והכרתי היה חלק מהחיים שלי וחלק ממני והשאיר עליי משהו ממנו לנצח
לא סתם בחרתי את מה שבחרתי עד עכשיו
לא סתם יש לי את מה שיש ואין את מה שאין
לא סתם הכרתי אותו, לא סתם התאהבנו
לא סתם אהוד בנאי מגיע היום לזורע ואני הולכת לראות אותו בגדול (אחרי שלפני חודש בערך התחננתי בטירוף שאהוד בנאי יעשה הופעה ואני אוכל ללכת אליה, הוא מגיע לכאן, לעמק!)
לא סתם אני אני, כבר בת 18
עוד פחות מחודשיים לסיומן של 12 שנות לימוד ארוכות ודי מייגעות..
לא סתם החיים שלי הם כאלה, כחולים אדומים
יש השגחה,
יש לי מי ששומר עליי,
אני יודעת את זה טוב יותר ויותר מיום ליום
אני מאחלת לעצמי תמיד לעשות את מה שנכון בשבילי, כי אני יודעת
להבין מה חשוב ומה פחות
לדעת לקבל את מה שעתיד לבוא
לאהוב תמיד,
כי אדם שמסוגל לאהוב יש בו כח (זוכרת עדי?)
להיות עצמי, ללא גבולות :P
אני קצת מתרגשת! אהוד בנאי בעוד שלש שעות ועשרים דקות!
וביוני דרים ת'יאטר!
ועד אז אני כבר אהיה חופשיה לגמרה..
אולי אני אטוס לאמסטרדם לפני צבא?
אני מצפה לעתיד, משתדלת כמה שפחות לחשוש מההוה, וכמה שפחות גם לחשוש מהעתיד
אני יודעת שיהיה בסדר, אני מקווה שגם יותר מזה