Follow me up through the clouds of grey

נמאס לי מסקס

נמאס לי מסמים

ונמאס לי מאלכוהול

קשה לי לסלוח לעצמי, שאני נותנת לעצמי להגיע למקומות שאני לא רוצה להיות בהם.

נמאס לי מכל העומס הבלתי נגמר,

אני יודעת שזה טיפשי

אני יודעת שאני לא באמת נותנת מעצמי הכל, ושהיייתי יכולה לתת הרבה יותר.. אבל בשביל מה בכלל?

אני רואה שלמרות שאני חושבת שאני מחפפת, בסוף יוצא לי יותר טוב

בסוף אני יחסית בסדר, יחסית לכולם.

אני מרגישה מבוזבזת, אבל מבחינה נפשית אני יודעת שכבר אין לי כח

ביום חמישי צריך להגיש שני פרוייקטים.(ביום שישי בגרות)

את הפרוייקט באומנות כבר סיימתי, אני יודעת שהייתי מסוגלת לטוב יותר, אבל זה מה שיצא ואני די מרוצה.

את הפרוייקט בעיצוב התחלתי ביום חמישי(כשאני מתמרנת בין עיצוב לביולוגיה), אלוהים יודע איך אני אסיים

אבל אני אסיים, וגם אני יודעת את זה (אז טכנית אני אלוהים)

כואב לי הגב וכואב לי כל הגוף ואני עייפה ואין לי כח לחשוב על הפרוייקט על הבגרויות על הביוטופ ועל זה שכולם חושבים שאני סופרמן ומסנג'רים אותי למליון דברים

אני בסה"כ בנאדם (אני יודעת שחשבתם שאלוהים זה איזה משהו לא אנושי, אבל כן, הוא גם בסה"כ בן אדם)

אני מפחדת שברגע שהתערוכה תיפתח, ברגע שהחיים שלי(בשנה האחרונה) יהיו תלויים על הקיר וירדו אחרי שבוע,

אף אחד לא יזכור אותם,

אף אחד לא יזכור אותי,

והחיים שלי באיזה שהוא מובן יסתיימו.

אני אפסיק לבזבז את הזמן שלי עכשיו, ל"ג בעומר שמח