אופוריה זמנית

ככה זה.

כל שנה בפסח מגיע תורם של אלבומי התמונות לצאת ולהתאוורר.

בכל שנה במקום לנקות את המדפים אני מעלעלת באלבומים מחפשת את עצמי, בוחנת, בודקת, נזכרת מחייכת ובעיקר בוכה.

הפעם התעכבתי על תמונות באלבום הנישואין שלי. מסתבר שבכמה תמונות כל המצולמים כבר אינם בחיים. כולם פרט לזוג, זאת אומרת בעלי ואני.

רגע מערער.

לא יכולתי שלא להזיל דמעה, אבי, אמי, סבי, דודתי, חמי, חמותי גיסתי כאילו התקבצו בכוונה מתחת לחופה כל כך חיים ומתים...