אופוריה זמנית

מצאתי תיבת אוצר נהדרת - הספר של מאיר שלו "כימים אחדים".

ספר מעורר השראה, מעיין בלתי נדלה של דימויים מקוריים. כל שורה - "שיר" בדיוק כמו שאני אוהבת. אני מתאפקת שלא להעתיק אותו כפי שנהגתי לעשות בנעורי כשנהניתי מקטעים שקראתי והעתקתי אותם כדי לשמור לי למזכרת (אז, שאלתי ספרים בספריה והאינטרנט עוד לא נולד) מסוג הספרים שרוצים להמשיך ולהמשיך לקרוא ולעולם לא לסיים, רק בגלל העונג שהם גורמים.

אז מה אם בו עלילה של ממש, אני עדיין מרותקת יש להניח שאאמץ לי אותו כתנ"ך שני. 

איזה כיף לי שהוא שלי.