אופוריה זמנית

אחרי
רשימות מרשימות ומפתיעות של בלוגרים בנושא ספרים מומלצים, חשבתי מה אני הקטנה,
יכולה לתרום?

והרי
קראתם כל כך הרבה ספרי מופת וספרי ילדות וספרי הגות ו...

דווקא
לאחרונה, איני מצליחה להתרכז והספרים נערמים על השולחן בסלון.

הספר
מאה שנים של בדידות, נח בבדידות מזהרת עד שזנחתי אותו לטובת גל, ספר
אמיץ של סונאלי דרניאגלה המתאר סופת צונאמי שפקדה אותה ומתאר את התמודדותה עם
אובדן כל משפחתה וכל מה שהיה בעל משמעות בחייה.

אבל
לא הייתי ממליצה לכם עליו, כי פרט לתיאורים וכנות אין בו משהו שסוחף באמת.

אולי
כדאי לי לכתוב על ספרים שלא הייתי ממליצה עליהם...

כיוון
שאני חובבת רומנים (גם שירה אבל לא בא לי להמליץ על ספרי שירה)  המלצותי יתמקדו בז'אנר הספרים הזה.

כמעיין
המתגבר של
איין ראנד - ספר חובה (מה לעשות? אני נוסטלגית) הייתי מוקסמת מתיאוריה היפהפיים של
הסופרת והעתקתי כמעט את מחציתו של הספר למחברתי גם כי אז לא ידעתי שארכוש אותו
והיה חשוב לי לזכור קטעים נבחרים.

אין
טעם לתקציר, כולם מכירים.

וודקה
ולחם של
מירה מגן - בשל כתיבתה המשובחת והרקמה הלשונית שלו, בשל משיחות המכחול של הציור
במילים שהיא מטיבה בו כל כך.

הספר
מתאר מפגשים עם טיפוסים החיים על הקצה והתמורות בעקבות המפגשים הללו.

הדלת - של מגדה סאבו, סיפור על
מסגרת חיים שהתנפצה ועל מאמץ הרואי -פתטי של גיבורת הסיפור לאחות את השברים.

על
יחסים מפתיעים בין אשה מבריקה, רגע לפני הפריצה, לבין אשה זקנה ונוקשה שאינה יכולה
להפסיק לעבוד והדלת אשר אינה נפתחת בפני איש עד ש...

פרש
הברונזה, טטאינה ואלכסנדר, גן הקיץ - טרילוגיה של פאולינה סימונס - רומן מהפנט הפורש אפוס
היסטורי מרשים ומשרטט דמויות אמינות ושובות לב. הספרים עבי קרס אך נקראים בשקיקה
(הספר השלישי פחות) ומלמדים דבר או שניים על אהבה והישרדות.

האדמה
הטובה -
פרל בק מתאר את גדולתו של עם באדמתו (קראתי בנעורי ועכשיו גיליתי שמחירו הנקוב היה
36.40 לירות, ברור שלירות)

אבשלום
בני -
הווארד ספרינג כבר לא זוכרת למה אבל זוכרת שהוא טוב.

כימים
אחדים -
מאיר שליו האחד והיחיד שכותב פרוזה אבל כל מילה בו שירה.

סיפור
אהבתם של שלושה גברים לאישה אחת.

הקתדרלה
לים הים  - אילדפונסו פלקונס - רומן היסטורי רווי מזימות,
אלימות ותשוקה על רקע הקמתה של כנסייה.

התיאורים
מלאי דמיון, הדמויות עגולות ומלאות עולם פנימי עשיר. הפתיחה טריקית ומובילה אותך
באף אל תוך העלילה.

ביום
שהמוסיקה מתה
- אופיר טושה גפלה  רומן רב רבדים שבמרכזו
נערה צעירה המסרבת לאפשר למוות להכניע את חייה, בעיר שכל תושביה ידעו את התאריך
המדויק שבו ילכו לעולמם.

מעניין,
שונה ומעורר מחשבה.

ואחרון
חביב והפעם אין מדובר ברומן - ספר הדמיונות של היהודים - אוסף של סיפורי עם
יהודיים שמקורם בימי הביניים ונובלות חסידיות.

אני מעבירה את השרביט לשדות, למקום לדאגה, לדבורה שמזמן לא שמענו זמזום שלה ולנווד.

מקווה שאינני מכבידה עליכם, מקווה שתסלחו לי לפני יום כיפור.