אופוריה זמנית

ניסיתי לכתוב שיר על הבית של הניה ובעיקר על החצר הייחודית, איך אפשר לשורר על חצר שהפכה ל"מוזיאון"  מוזיאון לגרוטאות? קשה לתאר את שפע הפריטים ותשומת הלב שהוקדשה למיקומם, כי ללא פרוט מדויק אחטא למטרה ואין טעם לעשות ספירת אינוונטר במסווה של שיר.

זו הסיבה שבחרתי לכתוב סצנה על הניה, (שרק היום התגלה לי שמה) אוצרת בנשמה ובעלת הבית של ה"מוזיאון". דמות מוכרת בשכונה, אגרנית של אלטעזאכן.

הניה איפה את?

קראה הגברת במשקפי השמש הכהים כשחצתה את הכביש ממש מולי והתקרבה עם כלבתה  לעבר הבית שתמיד הלהיט את סקרנותי.

הכלבה הולבשה סריג ורדרד ועוררה את תמיהתי, מדוע זה הקדימה ללבוש את  בגדי החורף?  אין אנו נמצאים בתקופה זו של השנה, הרי היום הוא רק יומו הראשון של הסתיו. רוח קלילה ומלטפת, שהופתעה בעצמה על הביקור שנכפה עליה, השתדלה להצדיק את שינוי העונות והסתבר לה שהיה מי שקשוב להשקעתה.

תשומת לבי  הוסטה למהירות המשיכה של הרצועה מצד הכלבה, לעבר שער הברזל שרגליו הקדמיות של כלבהּ של הניה נשענו עליו. ניכר היה שאין זה מפגשם הראשון וההתרגשות הרבה שאחזה בה דבקה גם בו והוא שמח לבוא האורחות וקידם את פניהן בנביחות עולצות וכשכוש זנב.

נקרתה לי הזדמנות פז להציץ מעבר לשער לכשיפתח ולא רציתי להחמיץ אותה, אך לא מצאתי עוז להישאר ולספק את סקרנותי.

בכל בוקר אני חולפת  על פני  הבית בדרכי לעבודה, עיני מנסות ללכוד את שלל הפריטים המוצגים סמוך לגדר הרשת המגלוונת, בניסיון עיקש לזכור את כולם ולהעלותם על הכתב. רציתי להיות נאמנה לפרזנטציה הביזארית, מבלי החשש שאתפס בקלקלתי. ובכל בוקר כבשתי את יצרי והסתפקתי במראה שנגלה לעיני רק להרף עין.

עיני תמיד תרות במהירות ובדבקות אחר חלון פתוח שיגלה לי גם את נבכי הבית כדי לפתור אחת ולתמיד את הקושיה האם תוכו כברו? אלא שלא זכיתי לראות את תריסי העץ הישנים משנים את הפוזיציה הנוחה של הישענות רפפה על רפפה . וכשסוף, סוף הזדמן הרגע לעוד פיסה של חשיפה, בחרתי לוותר, למרבה המזל כשהשער נפתח, הספקתי לגלות ערב רב של דובונים ישובים על ספה חבוטה במרפסת הבית, וסימנתי לעצמי וי, על ההצלחה שנחלתי מבלי להתאמץ .

ניכר היה שהניה הקפידה הקפדה יתרה בארגון המוצגים המוצבים בקרבת הגדר. היה סדר ועדיפות בדרך שבה בחרה להציג בפנינו את השלל הרב שאגרה במרוצת השנים. הרי ברור שאין התצוגה מיועדת לעיניה בלבד. בחירת המיקום  היא ששכנעה אותי, כי כל מבוקשה הוא לשתף אותנו האורחים המזדמנים למרחב מגוריה.

קורות עץ ששמשו לבנין, הפכו לאצטבאות מאולתרות עבור שפע החפצים שנאספו  באהבה רבה והונחו בתשומת לב מדוקדקת צמוד לגדר.

במפלס העליון, מגוון ספלוני קפה עשויים פורצלן שבשוליהם פס מוזהב. חלקם מעוטרים בדמויות ויקטוריאניות וחלקם בפרחים מצוירים בעבודת יד. בצמוד אליהם ניצבו קומקומים שזרבוביתם מעוקלות בהתרסה. קומקומי נחושת וקומקומי אלומיניום נעדרי ברק וזיכרון של ימי הזוהר, קומקומים חשמליים עגלגלי כרס או צנומים וזקופים  שנותקו מחבל הטבור, נאלמו, כי שכחו כיצד נשמעות יבבות אדי הבוקר המשכימות את דרי הבית. גם אלה וגם אלה לא אבדו את תקוותם למים שיוערו לקרבם ויחזירו את ימיהם כקדם.

במדף מתחתיו בובות ברבי ערומות ישובות זקופות, כיאה לבנות טובים, ממתינות עד בוש לקן שיצטרף למסיבת התה. וראשי בובות ערופים שהושחלו על מוטות ונשתלו באדמה, הביטו בהן בקנאה גלויה.

שעונים חלודים  שמחוגיהם עייפו, עצרו על ספרות אקראיות והורו  שעות שונות, צרמוניה של זמנים. ומה הפלא שבובות הברבי אינן יודעות באיזו שעה יגיע האביר שלהן? אפילו סוס העץ השתאה, אם הצליחו לבלבל אותו וודאי אין פלא שקן משתהה.

מאזניים שאיזונם אבד ניצבו במדף ליד ובמפלס נמוך יותר, שלא לגנוב מהן את ההצגה.

ובמדף התחתון ביותר, פעמונים לרוב. פעמונים קטנים ופעמונים גדולים, פעמוני חרס ופעמוני מתכת

ואף לא ענבל אחד. כולם נבלעו בפיהם הסכור מחכים לשעת כושר כדי לצאת ממחבואם ולהשמיע את קולם .

גם קירות המחסן לא קופחו, על ווים קטנים נתלו תקליטורים כסופים, שצבעו בקשת צבעונית כל קרן אור שקפצה לביקור, אות למוסיקה החבויה בין אדוות הכסף החרותות על פניהם הזקנות. צילומי נוף פסטורליים ממוסגרים השלימו את התפאורה כשנתלו בהקפדה רבה בגובה שווה על קירותיו וקירות הבית  ודגלי לאום שקצותיהם קרועים ,התנופפו ברוח ממלאים את תפקיד הוילונות.

בצידו האחר של הבית ניצבה בפינה, נברשת שקשקשיה פח, כפופה מכובד המשקל וסוקרת בלית ברירה את המרצפות, יום אחר יום ובלילה מרכינה את ראשה בבושת פנים  מחוסר היכולת להאיר את השלל הרב. מתנחמת בשבשבת צבעונית המנסה ללא לאות להשיב את רוחה. כסאות מנהלים בגבהים שונים שמשו מרבץ נוח לחתולים שפקדו את הבית ולחילופין השתרעו על השטיח הפרוס למרגלותיהם ומאוורר בעל שלוש כנפיים ניצח על המקהלה העליזה של הצפרים שחברו לבן המשפחה החדש והנעימו את קולן לקהל המייללים.

בראשי מתרוצצים סקרנים קטנים השואלים, האם גם בתוך הבית פנימה, מצטופפים פריטים המתלכדים לכדי סיפור חייה של הניה?

האם גם אתם הייתם ששים להנציח את הסצנה?