אופוריה זמנית

יש לי התחלה של סיפור, נתקעתי.

מעניין לאן אתם הייתם לוקחים אותו... מוזמנים לנסות ולהמשיך את הסיפור.

                                                                                    14.3.2008

עוד שעה אשוב, אמא.

כך היה כתוב על פתקית שהונחה על שולחן המטבח.

היא כועסת! הרהרתי, למה היא לא עטרה, כהרגלה, את הפתקית בסמיילי או לב? באיזו שעה זה נכתב?

הצצתי בשעוני 16:45, עשר דקות מאז שנכנסתי הביתה, התחלתי לחשב את הזמן, רגע מה אני עושה, לעזאזל? קוצבת לה את הזמן הנותר? היא "ילדה גדולה", שתשוב כשיתחשק לה.

הנחתי את הפתקית במקומה ונכנסתי למקלחת לפתוח את ברז המים החמים, עד שאלה יגיעו אני אספיק להוציא מהארון את התחתונים והפיג'מה ואפילו להוריד את חלוק הרחצה שתליתי לייבוש בחדר הכביסה.

למרות שעת הערב המוקדמת, אהבתי ללבוש את פיג'מת הפליז המחממת ולהתפנק בנוחות שהעניקה לי, ריח מרכך הכביסה שדבק בה העניק לה נקודת זכות נוספת.

אבל מה זאת אומרת עוד שעה אשוב? הציקה לי שוב המחשבה, למה היא לא ציינה הלכתי ל"פה" או נסעתי ל"שם" מה המסתוריות הזו?

האדים שעלו במקלחת הזכירו לי להזדרז ולהתקלח