אופוריה זמנית

מחסומים, פקחים, זרנוקי מים ומה לא? תכונה רבה היתה אתמול מתחת לבניין שבו אני עובדת.

לא הבנו מדוע סגרו את הכניסה לחניה. גם כך המצוקה רבה ובקושי רב ניתן למצוא מקום חניה פנוי בכל העיר עקבנו בענין אחר משאית שנשאה פלטפורמה ועשתה שמיניות, כדי להתמקם  במקום הצר.

בזבוז המים היה משווע, זרנוקים שטפו את האספלט עד גרגיר החול האחרון, ה"צפרדעים" פונו מהמקום וכל הרחבה צעקה פסח (במקום סוכות) ונראתה מצוחצחת  ומבהיקה.

ניסינו לנחש, טרחנו לשאול את חברי "הלהקה" (אלה שכוונו, שטפו, נתנו הוראות, או סתם עשו פוזה של מנהלים) על מה ולמה כל התכונה הזו, אולם לא קבלנו מענה.

הנחוש הפרוע היה שאולי מדובר בביאנלה שתיערך בסוכות.

ואכן כך. למחרת הגיעה משאית עם גרוטאות ופסולת של קרשים, ברזלים, סתם רהיטים שבורים וכיוצ"ב שהושלכו במקום, כאילו יום קודם לא צחצחו,ניקו בעמל רב ובזבזו קובים רבים של מים. ואז ...התחילו להערים ברזל על ארון, קרש על מסילה בהוראת הפסל שניצח על היצירה

עכשיו אני תוהה, מדוע לא ניתן היה להניח פשוט  את הזבל על הזבל? למה לא הודיעו לי קודם? יש לי בחצר מיני גרוטאות שהייתי שמחה להיפטר מהן.

וה ש א ל ה שהכי מציקה לי - רק אני מרגישה עלבון לאינטליגנציה כשמציגים פסל סביבבתי מסוג זה?

עד לאן ירחיקו לכת בשם האומנות?

אבל הכי חשוב, כולכם מוזמנים, בכל זאת מדובר בארוע מרגש.

נמאס לי לעמוד על המשמר.

כל שבוע הסיפור חוזר על עצמו, לפני שאוספים את הזבל יש את ההוא שמקדים ומוציא את הפחים ממחבואם.

אז זהו שאצלנו הוא מדלג בצעדי בלרינה ואם בפוינט נתפס לו השריר אז הוא אוסף מלמעלה מספר שקיות כדי לדלל את התכולה, בדרך מפזר על הכביש מספר  פרודוקטים איך לומר? לא מלבבים משליך לצפרדע של השכנים וממשיך בדרכו.

אתמול כבר חטפתי את הג'אננה. קראתי לו בקול מאד סמכותי ומתנשא (פויה!) ודרשתי שיוציא את הפח ממחבואו ויביאו אחר כבוד אל שפת המדרכה. הוא התעלם, נו מה חשבתם שהצלחתי לעשות עליו רושם? הוצאתי בעצמי.

נאלצתי לאמץ את מיתרי הקול שוב וצרחתי שאגרום לפיטוריו אם לא יואיל בטובו לבצע את המוטל עליו אבל הוא החליט שאני ממשפחה של עבריינים וגם אני עבריינית והמשיך הלאה בזלזול.

פניתי לקבלן שבמקרה אני מכירה אותו. הוא הנהן בראשו. בשבוע שעבר הוא שאל ביוזמתו אם פינו לנו את האשפה (התלוננו במוקד העירוני מספר פעמים ולכן הגיעו במיוחד לאסוף אצלנו לאחר שבכל השכונה האשפה נאספה ורק אצלנו לא, בעצם אולי לא רק אצלנו גם אצל השכנה ממול).

אני לא רוצה לקנות את הצפרדע, מספיק לי פח בגודל בינוני שנכנס לבטונדה ומתחבא מחתולים, בגלל זה מגיע לי עונש?

יש לי טוחן אשפה דבר שמקטין את כמות השקיות שרצות לזבל, ותאמינו לי רצות כמו משוגעות רצות, מספר פעמים ביום.

זהו אני אובדת עצות, ממש לא מתחשק לי להיות רעה ולהתלונן עליו , אבל כמה אפשר?

עמוד 1, 1/1, מקטע 1 , ב 2.5 ס"מ,  שורה 1 , עמודה 50 הייתה כאן לפני שכתבתי את המספר 50.

לא רוצה,

רוצה להתחיל כאן ב 3.4 ס"מ שורה 3 עמודה 40 שהפכה ל42 תוך כדי כתיבה.

ככה זה כשאין מה לכתוב וצריך.

אני צריכה לכתוב ברכה ליום הולדת של חברה טובה, היא מצפה לזה אבל אין לי שמץ מושג על מה לכתוב.

חבלי לידה, תמיד לפני שאני כותבת אני מרוקנת לגמרי, הראש חלול אין השראה והתסכול משתלט ואז בדקה ה- 90 כותבת משהו שאפילו אני מתפלאת שהצליח לי.

אולי אני פועלת טוב יותר בזמן לחץ, אז יום ההולדת שלה ביום ה' עד אז אללה כארים.