דבורה

ישבתי על ספסל , ליד התחנה  , ידי פרושות על דפנות המשענת ,רגלי שלוחות קדימה .

אחרי דקות מספר התחלתי להרגיש לאורך כל גופי , את חומה הצורב של  השמש  .

לרגע חזרתי להיות ילדה . חכיתי לסימן : אם אני סופרת עד מאה  והאוטובוס לא מגיע

אני הולכת לבריכה על יד הבית ולא נוסעת לים .

 כשגמרתי לספור, מאה ושש , הוא הגיע .

מזל שלא התעקשתי על מאה .

האוטובוס הזדחל  ברחוב איבן גבירול העמוס לעייפה אף כי 'מרתון תל אביב' הסתיים זה מכבר  .

אחרי כמעט שעה , נסיתי  לצעוד יחפה לכוון בית הקפה מרחק כשלושים מטר מהמדרכה. החול להט כמו כבשן מתחת לכפות רגלי . מהר מאד נעלתי שוב את  נעלי הקרוקס הכחולות שהחזקתי בידי .

התמקמתי בבית- הקפה 'צפוני ' , דרומה לרחוב אלנבי בתל-אביב .  ישבתי על כסא פלסטיק כתום אחד ליד שולחן נמוך ורבוע  עשוי לוחות עץ  גס. על כסא שני הנחתי את ילקוט הגב שלי .

  שמשיה בצבע הים , מעוטרת בפרסומת של תה קר גוננה עלי מהשמש הקופחת .

בזרם איטי , אך בלתי פוסק , אדישים לקולות הנפץ הרועמים שעלו מהמטקות של שחקני  יום השישי החובטים בכדורים , חלפו על פניי אלמונים ואלמוניות .

לבושים  בבגדי חוף או בגדי ים בשלל צבעים פסים פרחים ונקודות , לראשם כובעים שונים ומשונים ,חלקם ללא כסוי ראש . זוגות צעירים אוחזים ידיים או מחובקים .

בודדים  שטלפון צמוד לאוזנם וקבוצות קולניות.

בעלי המשפחות נושאים צידניות  הלכו תרים בעיניהם אחרי מקום פנוי בצל הסככות שהעמידה העיריה .

רבוצים על מחצלות , מי על גבו ומי על בטנו , מפקירים בסגידה את עורם לשמש .  

שרועים על מיטות צרות ונמוכות  ,שוכבים  בנון שלנטיות בכסאות נוח . יושבים , מי בשמש ומי בצל בבתי קפה ,סביב שולחנות פלסטיק בצבעים שונים עמוסים במשקאות קרים , פלחי אבטיח , סלטים ומאכלים מגרים נוספים.  על שמיכת צמר כחולה , שידעה ימים טובים יותר , ישבו משני צדי תיבת משחקים פתוחה , צעירים  ושיחקו שש-בש ,  כוסות  גבוהות קרות ולחות של בירה לצדם .

    המלצרית הניחה על שולחני מפית ועליה סכו'ם ואת ההזמנה שלי שפינטזתי עליה כל הדרך אל הים: צלחת אובלית לבנה , מלאה על גדותיה צ'יפס ,  זהוב זוהר ומהביל , מאורך כמו אצבעות ענוגות שבקצותיהן לכה כהה .קטשופ ,מיונז ומלח ספונים בשקיות קטנות  בתוך כוסית שקופה חד פעמית .

בעודי נוטלת באגודל ואמה טוגן אחרי טוגן וללא יסורי מצפון טובלת ברוטב שהכנתי מהשקיות , נועצת תחילה רק את  שניי הקדמיות  , נזהרת לא לחרוך את שפתי ,מתמוגגת מהריח הפריכות ומהטעם המושלם

בקע בכי של תינוקת .    

משקפי שמש על עיניי , לא נראיתי מציצנית על אף שהבטתי בסקרנות לעבר עגלה אדומה בעלת גגון שחור וגלגלי ניקל ענקיים ובוהקים מכוסים בגומי שחור .

גבר צעיר , כהה ודק גזרה , פניו מכוסים זיפים בני יום  לבוש במכנסי ים דהויים שהסתימו מעל לברך  התרומם באיטיות מכסאו הכתום והתכופף אל העגלה שממולו .

מה קרה חמודה ? שאל ברוך כשהוא מרים  בעדינות תינוקת ורדרדה לבושה בחולצה לבנה וחיתול חד פעמי .

הקטנה המשיכה לבכות .

את רעבה ? את כבר מקבלת אוכל .

הקטנה לא התרשמה במיוחד והמשיכה בשלה .

אשתו בהירה מאד , שיערה בלונדיני אסוף בגומיה רפויה , לבושה בבגד ים משני חלקים בצבע הטורקיז,ישבה בכסא נוח  לשמאלו .

לא יכולתי שלא לזהות את הפס הכהה שנמשך מן התבור לאורך כל  בטנה,שריד מההריון .

מבלי להסתכל שלחה את ידה השמאלית , שלפה מתיק צד בקבוק עם מים ושפכה לתוכו אבקה צהבהבה , סגרה עם פקק הכסוי שמצורפת אליו פטמה ,  ניערה והגישה לבעלה שיאכיל את הקטנה .הבעל נראה מיומן לגמרי . התישב בשקט בכסאו .  חפן את הקטנה בזרועו השמאלית בעוד יד ימינו מחזיקה בבקבוק הגיש אותו אל פיה .  אחרי כמה דקות של מציצה  , הניח חיתול מבד על כתפו הימנית השעין את התינוקת  על חזהו וטופף על גבה . אחר – כך החזיר את התינוקת למקומה ונדנד את העגלה .משלא הפסיקה לבכות הוציא אותה בפעם נוספת , המשיך להאכילה , הניח אותה על חזהו , לגרפס , נעמד .  הלך אתה כמה דקות . החזיר לעגלה . נדנד , הוציא אותה בשלישית להמשך הארוחה .  כל אותו הזמן ישבה אמה , עיניה מכוסות במשקפיים אופנתיות ,  ולא התערבה .  רק לקראת סוף ההאכלה , הוציאה מתוך תיק הגב הכחול שלה , בקבוקון . הטעינה למטפטף כמה טיפות והזליפה לפי התינוקת ששכבה עכשיו על ירכי אביה .

כנראה שהילדה מרבה לפלוט . הרהרתי בליבי .

עתה הזמינו מהמלצרית ארוחה קלה .היא בינתיים לבשה על בגד הים שמלה בצבע הלימון עם כתפיות רחבות  בגזרת פרינסס . כזו שמתרחבת  מתחת לחזה .

המלצרית הגיעה עם המגש והורידה את ההזמנה אל השולחן .

היא אכלה בניחותא. מחזיקה פיתה בשתי ידיה ,  עטיפת ספר בצבע טורקיז הציצה מבין ירכיה . הוא אכל ביד אחת ובידו השניה , נדנד את העגלה .הם שוחחו  .הרוח הצפונית שנשבה דרומה לקחה אתה את המילים .  הוא נכנס אל המים .  עכשיו היא יושבת בכסא שלו .התינוקת שוכבת בחיקה על גבה רגליה מורמות למעלה .  אמה משחקת אתה , מנשקת לכפות רגליה הקטנות .  כשאביה חוזר , הוא נוטל שנית את התינוקת אחרי שהתנגב ,מטייל אתה בזרועותיו עד שנרדמה . ברכות הוא מניח אותה בעגלה ועונה לטלפון .  אחרי כמה דקות הגיעו זוג חברים , גם להם תינוקת .

הוא נטל את האורחת הקטנה  מאמה והרים אותה בזרועותיו . הוא אוהב תינוקות , חשבתי בליבי .

אחר –כך העמיד אותה על כסא שם השגיחה עליה אמה .

                                                     ָ

עם כל אהבתי לצ'יפס , לא הצלחתי לסיים את כולו .

חתכתי  לחתיכות קטנטנות את השאריות על מנת להאכיל את היונים .

 בדרך כלל הן מסתובבות חופשי בין השולחנות ומלקטות אוכל . להפתעתי היו רק זוגות אחדים ,עסוקים  בקירקור תוך כדי ניפוח נוצות .  רוקדים את ריקוד החיזור.  אחרים , קרקשו בכנפיהם , התיזו חול לכל הצדדים  עשו אמבטיה חמה .

אני מעלעלת בעיתון שהבאתי אתי ושוקעת בפתרון התשבצים .

  מבין בליל השפות שנשמע כמו נחיל של דבורים  קלטתי בבירור את השפה הערבית .

      מי שהוא בעברית עילגת שואל אותי אם הוא יכול לקחת את הכסא שלידי . הנהנתי בראשי .

בלאו הכי  התכוונתי לזוז ממקומי אחרי שפתרתי את כל התשבצים .

הסרתי את בגדי , והכנסתי אותם לתיקי .נשארתי לבושה בבגד הים שלי מהעונה שעברה .

את הנעליים החזקתי ביד. החול כבר לא חם .

 ביציאה מבית הקפה  הספקתי לראות את העובד הזר השחור מביא  שולחנות כחולים וכסאות כתומים . מנקה במברשת כסא לבחורה שבאה בגפה .

היא מוציאה בקבוק ומתיזה ביד אחת על רגליה הארוכות תרסיס ובשניה מורחת אותו .

הים שקט מאד , כמעט ואין שומעים את המציל מעיר הערות למתרחצים .

 אני הולכת  לכוון  המים פוסעת בתוכם לכוון צפון .

במים צפים שקיות ניילון , בקבוקים ריקים , ועוד כל מיני פחיות .

על החוף לכל אורכו מאות אנשים בכל הגדלים והצורות .

 מבין כל הדמויות צפה ועולה לנגד עיניי דמותה העצובה ,של ביתי שביקרה אותי אתמול .

אני צועדת  לאיטי לכוון רחוב גורדון ,מלווה בקולות שנשמעים כמו מטח ברד על גג של פח .

אלו הכדורים של שחקני הרקטות .

כל הגלריות ברחוב סגורות .

                                                *

קול  שירה עמומה נשמעה מכיוון של בית העיריה .

- אלו זקנים מטורללים שלא שוכחים את רבין ,

שמעתי מישהו מסביר לחברו . כשעליתי לאוטובוס האחרון לפני כניסת השבת .