לפעמים אני מצליחה להפתיע אפילו את עצמי .
ומעשה שהיה כך היה .
הגעתי לחוג את ערב חג האסיף , הוא חג הסוכות , אל ביתי שגרה במצפה רמון .
ערב החג ולמחרתו עברו בנועם .
ביום שישי בבקר , לקחנו את האוטובוס שנוסע לאילת וירדנו ב'אשרם במדבר 'אשר בשיטים .
לא לפני ששילמנו בכרטיס אשראי מאה ושמונים שח עבור ההשתתפות בפסטיבל זורבה .
ועוד עשרים שח כל אחת עבור מזרן בעובי ארבעה ס'מ שעליו היינו אמורות לעשות את הלילה
מתחת לאיזה שהוא עץ .
אכן מצאנו עץ זיתים צעיר , שמתחתיו פרסנו את המיזרון,ולידו הנחנו את מטענינו הקטן .
זו לי הפעם השניה להיותי באשרם הזה .
לראשונה הייתי בו לפני כמה חורפים , בסדנת כתיבה של גבי ניצן .
אין להשוות את צורת המקום האווירה והחוויה .
אז היינו כשלושים איש ואישה , באנו ללמוד .
הפעם מלאו את המקום , מאות אנשים וילדים , בכל מיני גילים .
המקום נראה כמו איזה יריד ענק . עם דוכנים שהציעו מזון ושתייה ואפילו מחרוזות ובגדים קלילים .
עשרות רבות של אוהלי שדה , מאלו שאתה צריך לזחול לתוכם , היו מפוזרים בשטח .
במקומות אחדים היו סככות שהצלו על המחצלות שהיו מונחות על האדמה .
על המחצלות היו מונחים שולחנות נמוכים אליהם היו מסובים בשקט מופתי משפחות ,
או יחידים שסעדו אוכל צמחוני שנרכש במקום .
לפי כמות האנשים שהיו במקום , השקט ששרר , למען האמת ,הפליא אותי .
חכיתי לקבלת שבת , אך לפי זה היתה מזומנת לי חוויה ראשונית .
הצטרפתי לחבורה גדולה של אנשים לערוך מדיטציה של ארבעת האלמנטים שבטבע .
אדמה, רוח. מים ואש .
מדיטציה בתנועה , לקצב מוסיקת טרנס .
בדרך כלל אני נכנסת לשקט גמור כאשר אני מודטת .
הנגנים נגנו כמכושפים על התופים , גיטרות חשמליות ועוד כלי נשיפה , כזה שהאוברג'ינים
נושפים בו רוח , המנחה בקולו הערב הנחה את הקהל שנענה לו בקפיצות רקיעת רגליים והנפת ידיים .
נראה שבכולם נכנסה הרוח המכשפת של המוסיקה .
מה שהיה הכי מעניין שלא הייתי עייפה אחרי כחצי שעה של ריקוד באקסטזה .
ולא רק אני הייתי במצב הזה .
כאשר התיישבנו , ספר רפיק , שהיה פעם במאי ומפיק בטלוויזיה , כיצד הקים עם עוד שני חברים
את המקום לפני כעשור .
אחרי זה הכינו את המקום לטקס קבלת השבת .
כמה בחורות צעירות , לבושות בשמלות לבנות ארוכות , הביאו מספר שולחנות נמוכים כיסו אותם
במפה צחורה ועליה הניחו בד מאורך ורקום בחוטי זהב .
על השולחנות הונחו שתי חלות כמה בקבוקי יין וטס ענק ועגול ועליו נרות רבים .
לאשרם יש רב שעורך קבלת שבת באורח קבוע .
הוא רב רפורמי , שלא הפריע לא שהשבת נכנסה כבר לפני שעה קלה .
הוא נשא דרשה ותפילה לאהבה כשהבחורות , שבעיניי נראו כמו כהנות גדולות עומדות משני צידיו ,מחזיקות
בצנצנת קטנה ובתוכה נר .בנות אחרות הסתובבו בן הקהל עם קטורת שהפיצה בחלל בושם נדיר .
הרב קדש על היין , את חלקו סיים בתפילה שירושלים עיר של שלום תהיה שייכת לאנושות כולה .
את הכוס של הקידוש ,העבירו בין הקהל .
אחרי זה אחת הבנות הרימה שתי חלות צמודות , ברכה על הלחם קרצה ממנו חתיכות וכל שאר הבנות
חלקו לחם ומלח לקהל הנרגש .
מי שרצה נגש להדליק נר ויכולתי לראות כיצד בעיניים עצומות , נשא כל אחד ברכה בלבו .
אנשים , זרים זה לזה התחבקו , התנשקו ואיחלו בכל לבם חג שמח ושבת של שלום .
הייתי מוצפת התרגשות .
לא מצאתי את דרכי לעץ שלי .
חזרתי אל הרחבה ובקשתי את בתי שתלווה אותי .
עם כל בגדיי השתרעתי על מזרוני מתחת לעץ הזיתים ושעות ארוכות עדיין חשבתי בין היתר
על בני ישראל כשעזבו את מצרים , בוודאי עברו או אפילו חנו במקום הזה .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: