דבורה

תשליך תש'ע .

יום הראשון של ראש השנה אח'הצ נתלוויתי לשכנתי הדתיה לטקס התשליך '

אני מאד אוהבת את הרעיון , שביהדות נתנת הזדמנות בין כסה לעשור ,לכל אחד , לפשפש במעשיו להתוודות ולבקש סליחה .

אם כי לדעתי לא צריכים לחכות לימים האלה על מנת לתקן עוולות .

כל יום רגיל , מתאים לכך .

אחזור לסיפורי .

מכיוון שלא היה בנמצא בור מים , התפשרו חלק מהמתפללים ועלו על גג של בניין , ממנו ראו את הים . אני נשארתי על האדמה , בחצר בית הכנסת . נעמדתי ליד אשה אשר החזיקה בספר תפילות .האשה , בסביבות גיל החמישים ,ללא כיסוי ראש , שיערה שחור שזור בכמה שערות לבנות .לבושה כולה בלבן .שמלה ארוכה , נעולה בנעלי התעמלות , התנועעה בעיניים עצומות ,קדימה ואחורה , כאילו היא מתפללת .

היא נראתה שקועה עמוק בתוך עצמה . כולה התכוונות .

לא הכרתיה ובעוונותיי צוטטתי לווידויה .

- אני מנסה לסלוח לך כבר שנים .... התייפחה ואני לא מצליחה ....

הסתקרנתי , עשיתי עצמי שקועה בתפילה והאזנתי דרוכה ונדהמת ברב קשב .

האשה התנהגה כאילו היא לבד ברחבת בית הכנסת .

מרגע לרגע היא נכנסת לאקסטזה . לאיבוד שליטה . נהמות ספוגי כאב נדחקו נפלטו ממעמקי לבה הדואב והפצוע .

נראה שזמן רב היא סבוכה ברגשות הכואבים האלה שהיום נפלטו מתוכה כמו לבה רותחת

- שנים אתה ממשיך מקברך ,לרדוף אותי ... לרדת לחיי ...

דמעות חנקו את גרונה .

- יא מניאק , מנוול , שקרן , את לבי גנבת בעורמתך ...גנבת יא גנב ...

שנים ניצלת את אהבתי אליך , לשלוט בי , לאנוס אותי , לשקר לי ואני ברב טיפשותי המשכתי להאמין בך כאילו היית מלאך יא שטן ...

היא המשיכה להתייפח , כשדמעות זולגות מרטיבות את פניה המכורכמים .מפעם לפעם גרפה את אפה בשקט בטישו שהחזיקה בידה הקפוצה .

- את כבודי רמסת יום יום ברגליים גסות , אך ליד חברים או ליד המשפחה , התנהגת כמלאך יא חתיכת זבל שכמוך ...

'למה את לא הולכת לעבוד ?' צרחת בפני , בעוד ליד חברינו השווצת התגאית, רברבן שכמוך 'אשתי לא צריכה לעבוד , אני מפרנס אותה בכבוד ' ...איזה כבוד ?יא קמצן !!! בקושי נתת כסף למחיה , כל המשכורת שלך הלכה על הימורים ....שתשרף בגיהנום ....

לפתע שמה לב האשה שרק קולה נשמע .

שחוחה , עזבה את במקום ....