סיפור
דמיוני 2
כילדה , תמיד
רציתי להיות רואה ואינה נראית .
ולא סתם אחת
שהיא רואה ואינה נראית אלא שיהיו לי גם כנפיים .
ולא סתם
כנפיים אלא כאלה שיוכלו להטיס אותי ממקום למקום בכח המחשבה בלבד ...
לילה אחד
הופיעה רחפה מעל למיטתי פייה עם כנפיים
סגולות .
מיד ידעתי שזוהי פיית המשאלות .
היא שאלה בקול
שקט וקטן אם צבע הכנפיים שלה מוצא חן בעיניי.
עניתי שזה צבע
מאד יפה אבל לעצמי , הייתי מעדיפה כנפיים שקופות .
ולמה שקופות ?
שאלה פיית המשאלות .
- שאף אחד לא
ידע שיש לי כנפיים . זה יהיה הסוד שלי .
- ומה תעשי אם
אתן לך כנפיים כאלה ?
- ארחף לי
ממקום למקום ואף אחד לא ידע שאני מרחפת לי למעלה .
-כן . אבל מה
תעשי שם למעלה ?
- בכל פעם דבר
אחר .
- כמו מה ?
- תני לי
לחשוב ... אני צריכה לחשוב ... יש לי כמה רעיונות .
אם אספר אותם למי שהוא , יעלם הקסם .
- אבל לי , לי את יכולה לספר .
- את בטוחה ?
- פיות אינן
מפרות הבטחות ואני מבטיחה שאפילו אעזור לך .
- אם את
מבטיחה , אז אני מאמינה לך .
עיניי היו
עצומות ברכות .
לפתע חשתי
שעפעפיי רוטטות בעדינות ויחד עם הרטט החילותי להתרומם בקלות מעל למיטה . עברתי דרך
החלון החוצה ולאט לאט התרוממתי עד שהגעתי לירח .
טפסתי עליו
והחזקתי חזק שלא אפול .
כל הכוכבים , אפילו הכי רחוקים התקרבו אלי ,
סובבו אותי ושרו שירי שבת .
אותם השירים שהסבתא שלי היתה שרה , עם כניסת
השבת ועם יציאתה .
אחר-כך הופיעה
הסבתא שלי .היא שאלה אותי , בערבית, למה הגעתי לשמיים ?
השבתי ,
שחשבתי שאולי היא עדיין עצובה. כי היא בוודאי זוכרת שהיא נשארה בחיים אחרי הנכד
והבן שלה ששכלה . היא ענתה לי שהיא נמצאת אתם בקשר מאז
שהיא בעצמה בשמיים .
שהם בסדר
ושהיא והם מתראים כל יום ומשתדלים לעקוב
אחרי מה שקורה מתחתם ומנסים לעזור , כמה שאפשר .
- אם כך אלך
לראות מה שלום אמא שלי .
- אין צורך,
כולם כאן בסדר . הם אינם יודעים שהם מתים . יש להם חיים משלהם .
עדיף שתתרכזי
בילדים שנמצאים עכשיו במיטותיהם ויש להם סיוטים .
ממקום מושבי
על הירח , שלחתי קרן אור אל הבתים שלמטה , הבטתי היטב סביבי , וראיתי ילדה שבכתה מתוך שינה .
לאט נחתתי
למראשותיה . ליטפתי ברכות את מצחה שזיעה קרה
כסתה אותו .
הסרתי קבוצת שיער מעל עיניה והמשכתי ללטף אותה עד שנרגעה .
לפני שעזבתי
את חדרה אספתי את הצעצועים שהיו מפוזרים על הריצפה והנחתי אותם בשקט במקומם .
כל הבובות
חייכו אליי.
העפתי מבט
אחרון על הילדה השקטה ועפתי לי לדרכי .
חשבתי אולי
אספיק לבקר עוד מי שהוא לפני שהשמש תתעורר
והקסם יעלם .
ממרחקים עם
עלות השחר , הגיע אלי קול חזק של ציוץ ציפורים .
זה היה קולן
של כל ציפורי השיר הכלואות בכלובים .
מכל
הקולות בלט במיוחד קול הזמיר והתוכי .
לא יכולתי
להיות אדישה לקולות העצובים האלה .
שלחתי רעיון
לכל הציפורים הכלואות : מי שחושבת שהיא
יכולה לשרוד מחוץ לכלוב ,
שתצביע . קול מהוסס ענה :
- אחרי שאנו כלואות כבר דורות בכלובים אבדנו את
היכולת להסתדר מחוץ לכלוב .
- אני מבינה .
רק מי שיכולה להתעופף ולמצוא את עצמה בחופש , משוחררת.
עם אור ראשון
, כאשר גם הירח וגם השמש נראים בשמיים , חזרתי למטתי לקול משק כנפיים וציוצי הצפורים
שהעזו והשתחררו ....
13/11/2010
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: