הקול הרך מעברו השני של קו הטלפון נשמע הססן , חסר בטחון .
מפוחד משהו , מתלבט .
- שלום . קבלתי את מספר הטלפון שלך מחברה : את מלמדת יוגה ?
- אכן . תרגלת בעבר ?
-כן. הפסקתי כשהמורה שלי עברה לעיר אחרת .
- באיזו שיטה ?
- נינוחה , כזו ...
- בואי לשיעור ראשון ללא התחיבות .
אחרי שהסברתי איך מגיעים אלי , השיחה הסתיימה .
*
משנתכנסו בדירתי התלמידות הוותיקות , נשארה עומדת בפתח .
תוהה . אובדת . כמי שאינה שייכת .
פניה סמוקות .
גובהה כגובה ילדה בת שתים עשרה .
לא זקופה . כתפיה מעוגלות .
שכמותיה בולטות .
מכונסת בעצמה .
כל חזותה , דומה , מתנצלת על היותה .
כמו יש חילול , בעצם קיומה .
לבסוף , נכנסה .
היא נשכבה בדממה על המזרון .
לא לפני שהניחה עליו מגבת שהביאה אתה .
לא , היא לא רוצה כרית מתחת לראש .
טוב לה כך .
אבל הסכימה לכסוי , שהנחתי עליה .
*
ריח הגרניום שהפיץ המבער , הוסיף לשיעור נופך של חגיגיות רוגעת .
בתום השיעור נפרדתי , כהרגלי מתלמידותיי , בחיבוק .
התלמידה החדשה , היססה . אבל לא נרתעה כשהושטתי זרועותיי לחבקה .
נתרככה . החזירה חיבוק .
מחייכת , הביטה סביבה . סוקרת את התמונות שעל הקירות .
לא נראה לי שהיא ממהרת לעזוב את החדר .
- נהנית מהשיעור ? ניסיתי לפתוח בשיחה .
- כן . היו לי כמה דברים חדשים . את מציירת ?
- כן .
כל התלמידות כבר עזבו , והיא לא עשתה סימן שהיא רוצה ללכת .
- במה את מתעסקת ?
- אני מתרגמת .
- מקצוע קשה .
כשיצאה , שוב חייכה .
גם אני .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: