נוף העוגייה : )

הרגשתי כל-כך זולה ומגעילה, זה פשוט מחק את טיפת השכל שנותרה לי במוח..

לא חשבתי כלום באותו רגע מאמלל, פשוט קפאתי במקום, מה שגם לא מתאים לי..

אם היום בנאדם יעשה לי את זה שוב, אני אהרוג אותו, בלי לחשוב אפילו פעמיים.

אומנם זה לא היה אונס..אבל לכי תדעי מה היה יכול לקרות..למרות שאני כן מרגישה מאז ממש מחוללת..אני מרגישה את המגע הזה צורב לי כמו צלקת, כאילו מישהו השאיר בי חותם שלעולם לא יעבור..

אז כן, בהתחלה עוד מדחיקים את זה כי את אומרת ש "איך לעזאזל זה קרה לי?" ו "זה לא יכול להיות!!", אבל כן, זה קרה לי, באופן שהכי לא ציפיתי לו.

ואחר כך חיבקת אותי, לא הבנת למה אני קופאת, ולא ממש הבנת איך משניות שיניתי את מצב הרוח שלי, ואיכשהו, בלי מילים הבנת את מה שקרה..אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

רצית לדקור את הבן אלף שעשה את זה..הרגשת בדיוק כמוני, את כאב הצריבה שצרם לי באותם רגעים ומאז לא מפסיק לחדול אפילו לרגע אחד.

בלילות אתה אורב לי בחושך, מחכה לי כמו שמחכים לטרף קל.

בימים אני תוהה אם אתה עוקב אחרי, וכל בן אדם שסתם מחייך לעברי אני ישר תוהה מה משמעות המבט הזה, סתם ידידותי או מבט של סוטה.

בימים הראשונים נכנסת לחלום שלי, עשית תנועות מוזרות, הפרצוף שלך היה שונה..אבל רק המבט הזה נשאר..אותו מבט מהפעם הראשונה והאחרונה שנפגשנו..אותו מבט שיכול לגרום לי להקיא, לבכות ולצרוח באותו הרגע.

אני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שאם מישהו יעשה לי דבר כזה שוב אני אדקור אותו, אם הוא רק ינסה אני אתחרפן.

כי תמיד שאת קוראת על אונס את אומרת לעצמך "מה ברור שאם מישהו ינסה לגעת בי אני אהרוג אותו!!!"

ואז מגיע הרגע הזה, ואת לא מסוגלת לעשות כלום..את הופכת לרובוט, לבובה שמחכה שמישהו אחר יזיז אותה, רק מחכה לפקודה שתנתן, ואז אז את תזוזי.

כאילו שמישהו אחר השתלט עליי, זה היה פשוט נורא, לא היה לי שליטה על עצמי, ולא על הגוף שלי.

כאילו מישהו אחר משתלט עלייך ומוחק לך את כל טיפת האינטליגנציה שעוד נשארה לך שם למעלה.

הרגשתי חסרת אונים מולו, למרות שבשניה אחת יכולתי להוריד אותו, הוא היה חלשלוש..אז למה לא יכולתי לתת את הפקודה הקטנה הזאת למוח? למה?..לעולם לא אדע..