נוף העוגייה : )

אז חזרנו שוב לאותו המעגל שעומד להתפרץ בתוך זמן קצר..

אני באמת עושה השתדלות, ולי כבר פחות קשה מבעבר, אבל נראה לי שאצלך זה כבר סיפור אחר לגמרי.

מבינה את הקושי, אצלי זה מרגיש אותו הדבר.

מקווה שהפעם לעומת הניסיונות הקודמים, נצליח לשחזר את מה שהיה פעם, שהכל היה טהור ונקי.

שנחזור לימים בהם ידעת לגעת (רק) במילים, ולהגיד "אני אוהב אותך" בצורה הכי מתוקה שיש, בלי כל ליטוף, ובלי כל מגע.

זה קשה, במיוחד אחרי שמפסיקים, אין דבר יותר קשה מזה.

עכשיו אנחנו לומדים לחזור לאותו מעגל ישן שבו רק הכרנו, שהיינו יכולים להעביר שבוע של לילות לבנים בטלפון, במפגשים ליד הים, בפארקים למיניהם..ובכל אותם הפעמים היית מצטייד בשני מעילים, ובשמיכה אחת ענקית שהייתה מכסה את שנינו, כמובן "כדי שלא יהיה לך קר אפילו בכפות הרגליים!!".

למרות שהיה קר, ולא רק בכפות הרגליים, נהנתי.

אלו היו שיחות מרתקות, שיחות מלב אל לב..

שיחות שגלשו מבלי שנשים לב לעתיד המשותף של שנינו, כמה ילדים נרצה, איפה נרצה לגור, ובעיקר שנמאס לנו לחכות שכל זה יקרה..

אף-פעם לא היינו שמים לב לזמן, פשוט היינו נהנים ממנו, ומשתדלים לנצלו, אחרי הכל היית אז בישיבה, וחוזר לפרקים בפעם של שבועיים, או אפילו פעם בחודש-חודשיים.

היינו נהנים מכל זמן שהבורא הקציב לנו להיות ביחד, והיינו יכולים לדבר שעות, שעות מבלי לשים לב, עד שפעם אחת פספסת את הרכבת האחרונה הביתה, ולא ידעת מה לעשות, ובמחשבה של רגע טסת לארלוזורוב כדי לתפוס את האוטובוס האחרון הביתה, והגעת ממש דקה לפני כניסת השבת.

הרגשתי כל-כך אשמה, עד שמרוב רגשי האשמה התחלתי לצחוק..

אלו היו ימים שלעולם לא אשכח..

אז במרוץ הזמן שהיה, הופתעתי לגלות שכבר עברו שנתיים תמימות מאז שהקשר הפך ממשהו יפה וטהור, למה שהוא עכשיו..

הזמן כך אומרים, משפר את הכל..

נ.ב אני דודה, וזה רשמי!