קבענו להיום, לשיעור טיסה - ולא באת.

אתמול עוד ראיתי אותך, עם הקסדה ביד, דיברנו על הסכנות שבטיסה, ועד כמה הססנה בטוח. אחרי שהסתבר שאפשר, בכלל, לטוס עם חלונות פתוחים (והיד בנונשלנטיות על החלון?), חיכיתי בקוצר רוח כמעט.

בדרך הביתה, על האופנוע, כמעט המראתי מרוב התרגשות.

בבית, מול האינטרנט חיכתה לי הבשורה. איכשהו ידעתי מייד.

~*~*~*~*~*~

הבוקר, בשדה התעופה בהרצליה, אנשים מזועזעים ואני עם הנסיכה. הדמעות בעיניים (כל הדרך שמענו שירים עצובים ברדיו). מציגות את עצמנו, נבוכות.

עכשיו השקט בא, והוא כבר לא רק בפנים.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3612702,00.html