בכלל רציתי לכתוב פוסט טראומה על אירועי ל"ג בעומר. אולי הוא עוד יגיע, אבל בינתיים, כיאה לארצנו הקטנה עם השפמפם, אירוע רודף אירוע, ואם פספסת משהו אתמול, חזקה עליך שתמצא מה לעשות היום.

ככה אני גולשת לי בעדינות אל נושא הפוסט:

אני לוקחת את הנסיכה לראות זיקוקין. לא זיקוקים חלילה, אלא זיקוקין.

ומה ההבדל? בערך מליון שקל.

זיקוקים - קונוטציה מתבקשת ליום העצמאות. מטח חביב של כמה בומים צבעוניים.

זיקוקין - מפגן שלם. טררם. המוני אדם על שפת הים, כמה על המגדלים מסביב, רחוב אחד (לפחות) סגור לתנועה, ופקק אחד גדול ומתמשך.

ואי אפשר לשכוח את הסייד שואוז: תירס, סוכר מתוק, צמידים זרחניים וכל השאר. כי מישהו צריך להרוויח.

ואני הולכת לבזבז.

ולהנות.

ולהיות הכי ישראלית שיכולה להיות.

כי מה שטוב לחגיגות המילניום בפאריז - טוב גם לי.

סיל.

ישראל.