"אני יכולה להמשיך ככה כל הלילה" אני אומרת, מסתכלת עליו.

"להמשיך איך?" הוא שואל

"ככה, אתה יודע"

"לא. תראי לי".

"תרגיש" לחשתי צמוד לאוזנו.

אספתי אותו בטרמפ בצומת בית מעריב, ילד אבוד, מלוכלך, גופו מעוטר סימנים כחולים, שיערו סתור.

"מקסימום בן 17" חשבתי.

לשאלתי, ענה שהוא בן 19, דפק נפקדות והסתבך עם קבוצה של חבר'ה מבוגרים ממנו.

עכשיו הוא אצלי, טובל גוף חבול באמבטיה, ראשו שעון כנגד ברכי ואני מעסה את כתפיו.

המראה בחדר האמבטיה מלאה אדים, עיניו עצומות. לראשונה מזה זמן רב הוא נינוח.

אני מלטפת חזה חלק, מתעכבת על פטמה כהה, הוא גונח חלושות.

לאט אני מחליקה למטה, הוא פוקח עיניים – מביט בי, בעיניו סימן שאלה.

אני לוחשת "ששש תרגע" והוא נרגע שוב.

אמבטיה של מים רותחים, אני מקרצפת אותו בכל מקום, כמעט מכאיבה. מתעכבת עם הספוג הגס על הביצים, סוחטת לו את הזין.

הוא גומר בגניחה אל תוך המים הרותחים.

"איפה למדת את זה?" הוא שואל

"בצופים".

***

גם כאן, 150 מילים בדיוק.

סיל.

גם זה מכאן.