המדרגות במגדל עזריאלי מעולם לא נראו לי כל כך קוסמות.

שמתי לב למבנה המשולש שלהן, שנשמר כך למרות המיקום בבניין העגול. זה הפליא אותי וגרם לי לפרץ בכי מחודש.

הסתכלתי למטה וניסיתי לנחש האם הסגירה נמצאת בקומה העשירית או מתחת לה, וחשבתי שוב איך יראה מי שינסה לקפוץ משם.

החלונות במגדל מחוסמים. אולי כנגד פורצים, אולי כנגד מתאבדים פוטנציאלים. חדר המדרגות פרוץ להפליא, לאלה המעוניינים לרדת. מעולם לא בדקתי אם אכן קיימים שערים בין הקומות התחתונות לקומות העליונות, אבל ממרומי הקומה בה נמצאתי, זה לא שינה שום דבר.

בפעם הראשונה ראיתי את עצמי מטפסת מעל המעקה, עוזבת את הידיים ונוחתת בקלילות מפתיעה אחורה – לעבר הסורגים, ומשם מתרסקת בחתיכות קטנות – כדי שאפילו אמא שלי לא תצליח לזהות אותי – למטה.

חשבתי על האנשים שישבו בפינת העישון בקומה מתחתי, איך הם ירגישו אם יראו פתאום מישהי נופלת, השקט שלפני, וההבעה המופתעת על הפרצופים שלהם, רגע לפני ההתנפצות של הגוף כנגד אותם סורגים.

חשבתי על הבת שלי, איך אני יכולה לעשות לה דבר כזה לפני יום ההולדת? חשבתי אם אני רוצה לעשות את זה, והחלטתי שאני חייבת להתרחק משם.

שוב, הנסיכה היא זו שמחזיקה אותי ב"כאן ועכשיו" עם שתי הרגלים (אמנם לא יציבות, אבל בהחלט) על הקרקע.

המדרגות במגדל עזריאלי מעולם לא נראו כה קוסמות, אבל החיים (על הטוב והרע שבהם) קוסמים לי יותר.

זה לא מכתב התאבדות, גם לא מסמך אנושי מזעזע. שיקום מי שלא חשב ולו פעם בחייו, לסיים את הכל ולמות. אני לא מכירה כאלה שהעיזו לחצות את גבול המחשבה ולהביא אותה לידי ביצוע, אבל ברור לי שהסמיכות להתאבדות של כותבת בלוגים – מפחידה.

זה לא מכתב התאבדות כי אני לא אדם אובדני, ובכל זאת, הגעתי למצב שבו ראיתי את עצמי עושה את זה, וזה לא היה כל כך נורא.

זה לא מכתב התאבדות כי יש לי המון בשביל מה לחיות, ואני כן רוצה לראות מה יש לחיים להציע לי.

זו לא זעקה לעזרה, ולא הזמנה פתוחה לכוחות המשטרה או מי מטעמן, גם לא לפסיכולוגים/פסיכיאטרים ודומיהם.

זו הייתה מחשבה, שעלתה בי ברגע של חולשה, והיה בי הכוח להתנתק ממנה ולהמשיך.

זה לא מצב אובדני יותר מאשר לנסוע בכל יום על אופנוע לעבודה ובחזרה, או לחצות כביש, או לנסוע באוטובוס, או לטייל בתחנה המרכזית הישנה (ולמה שמישהו ירצה לעשות את זה?), או לנסוע ברכבת או לטוס או לחיות.

זו הייתה סיטואציה אחת וחד פעמית. או שככה לפחות אני מקווה.

זה לא מכתב התאבדות, כי מי שרוצה להתאבד באמת - לא משאיר אחריו מכתב.

סיל.