התחלתי במסע אל העבר שלי. חידוש קשרים ישנים, ובאמצעותם, היפתחות לקשרים חדשים. פתאום אנשים נראים לי נורא מושכים. פתאום אני מרגישה בנוח עם מי שהייתי פעם, ועכשיו, כשגדלתי, אני רואה אותה כחלק ממני.

לפני 15 שנה רצתי על גבעות ממוקשות, בדרך לאיזו מסיבה, בלי לדעת איפה ומי אני.

לפני 12 שנים לקחתי את עצמי למסע ארוך בעל סוף לא ידוע.

לפני 8 שנים נסעתי לחפש את עצמי.

לפני 6 שנים הכרתי אותך.

לפני 4 שנים הכרתי אותו.

לפני קצת פחות משנה, החלטתי על שינוי כיוון, לקחתי את עצמי בידיים והתחלתי לצעוד, לכיוון מה שנראה כמו שארית חיי.

לפני חודשיים חלמתי.

לפני יומיים פתחתי את הלב, וסיפרתי דברים שמעולם לא סיפרתי לאיש.

אתמול הבנתי שלא אכפת לך.

שוב שנה חדשה.

עוד מעט אצא למרפסת לעשן סיגריה. החתול יתחכך בי, אולי ארצה לשחק איתו מעט.

באיזשהו מקום, אני יכולה לצייר את עצמי לשנה הקרובה, אבל מעדיפה לשמור את הכל בסוד. בינתיים.

מתישהו, לאורך השנה האחרונה גיליתי בטחון, גם אם מזוייף, כי הרי, בטחון אמיתי לעולם לא יתרסק, בטח שלא תוך כמה דקות או משפט אחד, או מחווה.

היום אני חושבת, שהבטחון שגיליתי מגיע מתוכי ולא מתוך חברות, עמוקה ככל שתהיה.

אני לעצמי. אבל אני בוחרת לחלוק עם אנשים אהובים, ומסתבר שיש כאלה.

ובמסורת השנה טובה, מאחלת לעצמי, באמת מכל הלב, בעיקר אהבה.