מרבית האנשים הם אנשים אחרים. מחשבותיהם הם הדעות של מישהו אחר, חייהם הם חיקוי. תשוקותיהם - ציטוט.

אז ככה יום שישי סוף סוף יצאתי למועדון זה לכח הרבה ריבים ודמעות אם אמא שלי אבל ב 10 השגתי את מבוקשי :)

כריס התקשרה אליי הזמינה אותי לבוא איתה ואם החברים שלה למועדון כמובן שישר נדלקתי על הרעיון כי הייתה לי חתיכת תקופה של דיכאונות וזה וממש רציתי לצאת ולהתנתק מכל החרא.

וכמו שאמרתי המכשול העיקרי הייתה אמא שלי.

יצאנו באתי לרמלה אם נהג ספיישל ערבי דרך שכונה ערבית O_O זה היה מפחיד חחח

פגשו אותי 2 בנים שלא הבתי מה הם קשורים לחיים,ובסוף יצאתי זה היו חברים של כריס ולכריס לכח עוד איזו חצי שעה להגיעה חחחח

בסוף עברה איזו מונית הסעות אם נהג ערבי  והוא הסכים לכחת אותנו ב 130 שקל עד המקום.בדרך הלכנו אני כריס,סרגיי,ואיגור לדיסקונט להוריד כסף כל אחד ניסה לגנוב אחד מהשני וכל מיני שטויות והיו צחוקים ובסוף בנים קנו לנו בריזר ובירות איזה חמודים ^_^

והיה ממש נחמד.

ב 12 התחלנו לזוז לכיוון המועדון אני וכריס רקדנו לבד ואז בא איזה אחד ונדבק אלינו וכזה הוא התקרב יותר מדיי אז הלכנו ממנו ובפעם השנייה הוא בא אם חבר שלו וכריס עושה לי הלכתי לרקוד אם חבר שלו  אז לא הייתה לי בררה ונשארתי לרקוד איתו,ואז כולנו יצאנו לעשן הוא קנה לי ולכריס משו לשתות.וכזה דיברנו קצת והוא דווקא היה מזה חמוד דיי רציתי להקיר אותו,אבל היו מכות והוא הלך וכמובן שהיה  לי משעמם אז הלכתי לרקוד אם מישו אחר ואחריי זה הוא בא ניסה לכחת אותי ממנו וההוא לא נתן  ואז כבר ראיתי אותו יושב אם איזה בלונדה אז לא באתי אליו.באסה אבל לא משנה חחח :)

ואז רקדתי אם כריס,אם ג'ניה ועוד 2 בנים.

אחריי זה אני וג'ניה עלינו לבמה איזה פדיחות :X

בכללי היה ממש אחלה נראה לי איזה 80% היו מגני אביב,ולראשונה אחריי הרבה זמן שתיתי אבל ממש קצת בריזר,וכוס וודקה וזהו.

וישנתי היום רק 5 שעות הגענו הביתה לקראת 6 לפנות בוקר....

והרגליים שלי כל כך כואבות כי רקדתי כל הלילה ועוד לקראת הסוף מרוב הכאבים רקדתי כמו איזו נכה חחח XD

קיצר בגדול זה משהייתי צריכה כדי לצאת מדיכאון שהתמשך הרבה זמן,להנות קצת וזהו פחדתי שאני לא יהנה כי לא תמיד אני משתלבת במסיבות אם הרבה אנשים אבל זה היה ממש כיף כי הכרתי אנשים חדשים ופגשתי מלא ישנים וכולם רוסים,בלי סטיגמות וכלום אז היה אחלה.

טוב אז עדיין אין תמונות מהמועדון עוד כמה ימים חייב להיות ואני יעלה בינתיים קבלו סתם תמונות יפות:

סתם תמונה יפה מהשיעור מטמטיקה נראה לי :P

אם החתולה שלי חח

אני בבית ספר

אילנה צילמה אותי אם החולצה שהיא הביאה לי מאמריקה תמונות יפות:

אני ואילנה

טוב יש עוד מלא אבל אין כח להעלות אז תגיבוו :)

פאק החיים משעממים אותי אני מתחילה להרגיש מוזר אני משתעממת מאנשים שפעם הייתי כמוהם ואוליי בעצם רציתי להיות כזאת,אני שואפת לדברים שלא יכולתי לדמיין אני מנסה להשיג דברים שמעולם לא רציתי,ו נמשכת לאנשים שפעם ראיתי בהם סתם דמות שטחית ומשעממת מה נהיה איתי האם כל השנים האלו חייתי בתוך בועה ורק עכשיו אני יוצאת לחיים האמיתיים?

אף פעם לא שאפתי לידע,לחוכמה לא ניסיתי להיות יותר טובה רציתי לבלות ולהיות תמיד במרכז העניינים אומנם הצלחתי אבל תמיד הייתי מרגישה שזאת לא אני,ואילו עכשיו אני בטוחה בזה,אני שואפת לכל כך הרבה,יש לי תשוקה לידע ולהתפתחות נפשית ושיכלית יותר מכל דבר אחר,אני מגלה שבילויים כבר לא כל כך מעניינים אותי,החברות שלי רובן נהיו בעיניי שטחיות ומשעממות,אני מוצאת עניינם בשיחות אם  אנשים שמבוגרים ממני בהרבה,ואילו רוב האנשים בגילי פשוט אין לי על מה לדבר איתם.

אני נמשכת לאנשים שאף פעם לא אהבתי מה נהיה ?

כמו שאומרים התפוח לא נופל רחוק מהעץ,וכן גם אני אמא שלי ואחותי תמיד היו כאלו ואף אחד לא הבין איך דווקא אני יצאתי ממשפחה אינטלגנטית ,יצאתי כל כך מופרעת לא לומדת,מעשנת ועושה בעיות.

והינה זה מתהפך לא חשבתי שאני אשתנה אני מגלה בעצמי בן אדם אחר לא אותו הבן אדם שהיה פעם.

אוליי הכל לטובה אוליי השתנתי?התבגרתי?

רק שזה מכניס אותי לדיכאון כאילו התחלתי חיים חדשים הכל חדש צריך להסתגל....

מרגישה מוזר אם עצמי אני לא מרוצה מעצמי השגים קטנים שפעם היו בעיניי משמעותיים עכשיו הם לא ראויים בעיניי אני שואפת להרבה יותר למשהו שאני לא!

יש בזה משהו טוב תמיד הערצתי אנשים בעלי מוטיבציה ופוטנציאל אשר תמיד היו שואפים למשהיה נשמע לי מיותר ולא הגיוני...

אבל כל כישלון גורם לי לאכזבה ודיכאון ופאק זה כל כך מעצבן נמאס לי כבר להיות משאני לא, אני ממש מנסה להיות אני עצמי אבל מוקפת באנשים שגורמים לי "להשתלב בחברה"

אני יגיד את האמת אני שונאת שקרים,שונאת טיפשות,מתעוות חוסר אינטלגנציה,שטחיות,שחצנות מוגזמת,אגו גבוהה,סמים,אלכוהול,חוסר צדק,רוע,כששופטים בן אדם בלי להכיר אותו באמת,,פוזות...ועוד הרבה!

אבל אנכנו חיים בעולם שמאלץ אותנו להיות חלק מזה וזה באמת עצוב ....כי אני שונאת להיות כזאת כי אני לא כזאת וזה משעצוב אבל חלאס אם הדיכאון הזה צריך ללמוד לשים זין על הכל ולהמשיך להיות משאני באמת!

בסופו של דבר כולנו אנשים קטנים בעיניי אחרים ותמיד יהיו עוד כמה בשעיניי אחרים יהיו כמונו ותמיד יהיו יותר טובים מאיתנו אבל תמיד נשאף ללהיות יותר טובים מכולם....

3 שנים מאז שהוא הלך...3 שנים אשר נראות כמו נצח כאילו שזה היה חלום..הלך,.כאילו שהוא לא היה מעולם פשוט נעלם,חבל שאנשים טובים הולכים וחראות ממשיכים להתקיים אבל ככה זה בחיים....אני תמיד יתגעגעה ותמיד יהיה מקום ריק בלב שמיועד רק לך...