התקופות נסגרו, הכל ידוע ומה שלא הצפיה לקראתו מצליחה פשוט לתת ענין לחים.

אני חושבת שהבלוג הזה מסמל בשבילי משהו שנגמר כבר

הוא כבר לא רלוונטי וכבר לא מענין אותי

אני מפחדת לסגור כי הוא מהווה מן משענת כזאת שאם אני צריכה אז הוא פה.

הוא חלק גדול מהחים וכתוב פה כלכך הרבה

אבל הבעיה היא שאני מרגישה שכשאני כבר כן כותבת פה זה סתם, חסר כל משמעות, לפעמים אולי כי אני מרגישה שאני חיבת.

זה לא כאילו משהו באמת קורא פה וזה לא כאילו זה באמת נותן לי משהו.

אז לסגור או לא?

אני לא חושבת שאם אני ימחק אותו זה יתן לי משהו, כי כל עוד התקופות מבחינתי נסגרו זה לא באמת משנה אם יש משהו שמזכיר לי אותם. הרי הם נסגרו אבל לא נעלמו..

אז אני יוצאת בהצהרה,

כרגע הבלוג סגור, טיפשי וחסר טעם

וכשאני ארגיש שאני צריכה אותו שוב מי יודע או שנפתח חדש, או שאני פשוט יחזור

אז בנתיים

שלום, הגעתם לבלוג שלי

כרגע הבלוג סגור

אבל תודה שביקרתם :)

להת' בפעם האחרונה

33>

מי מגדיר מה נכנס לתיבת הדברים הטובים ומה לתיבת הדברים הטובים באמת?

האם זה החיים כשהם ממשיכים ואתה פשוט לומד ומכניס לפי מה שקורה

או שזה ההחלטות שלך, על מה לוותר ועל מה לא, מה מיצת ומה עוד לא, מה שווה להאבק עליו ומה כבר לא.

הרי אפשר תמיד לומר שהאשמה היא של מישהו אחר, אבל אם לא עשית עם זה כלום זאת לא אשמתך?

זה הזוי שדווקא כשהמצב כלכך משונה, טוב לי?

אני חושבת שבסופו של דבר אני אחליט, ועל חלק אני פשוט עדיין לא מוכנה לוותר וחלק בסופו של דבר פשוט יוותר עליי.

השינוי ותחושת הסיום כבר בפתח, אבל איכשהו נראה לי שלא יהיה כזה קשה למצוא את הדברים הטובים.

צריך רק להסתכל.

זאת מן תקופה כזאת של סיום ושל התחלה.

עצוב שנגמר, טוב שמתחיל

ובסופו של דבר הצלחתי בכל מה שרציתי, ואת הדברים החשובים באמת השגתי.

אז כן אני מרגישה שמיצתי את עצמי ואני גאה בי, ומשום מה אני לא מרגישה רע עם זה.

יש עוד כמה החלטות שכבר נלקחו רק לוקח קצת זמן להכיר בהם ואז כבר לייסם.

זה לא יהיה קל, אבל אני חייבת את זה לעצמי.

להת'3>