ויהיה ערב ויהי לילה, יום ראשון.
ילדתנו הקטנה עברה באופן רשמי לגור בסלון ואלמנתי התמקמה לידה בהפגנת לאות סולידרית.
במיטה נותרנו רק אני והגלשן שלי, כלומר אנוכי והמחשב הנייד שלי המשמש בעיקר לצרכי אינטרנט ותו עוד כמה דברים.
העיתוי דווקא לא רע.
כלומר, יש לי פטיש לסדרות ישנות, במיוחד לכאלה שעושות לאלמנתי עור ברווז.
וכך, בין הפטיש לסדין, אני זוכה לראות, סוף סוף, יצירות מופת, ממיטב שנות החמישים ומטה.
הבעיה היא שהסדרות הללו מרדימות.
לא שזה בפני עצמו רע כל כך - אני גם ככה כבר במיטה, וכל שנותר לי הוא, לחיצה קלה על מקש הרווח על מנת להקפיא את הוידאו, להניח את הראש - ולהרדם.
מה שכן - מספיקה נגיעה קלה במקש כלשהו גם על מנת להפעיל מחדש את הוידאו - ולהתעורר בצווחות אימה לצווחות האימה.
הבעיה העיקרית מתחילה כאשר אני מצליח מתוך שינה לנגוע במקשים שונים, על פי סדר לא מספיק אקראי, ואז אני נאלץ לבלות את הבוקר בבקרת נזקים מקיפה.
בדרך כלל, לא מדובר במשהו חמור מדי. מתוך שינה אני מפעיל את הכתבן ומנסח הודעות בסגנון "ולבוה מנבוך 4443" או מבצע פעולות חישוב לא ברורות במחשבון המופתע, ומי זה לעזאזל הבחור המשופם ששמתי בתור טפט לשולחן העבודה?
התהיה האמיתית מתחילה כשאני מתעורר ומגלה שגלשתי לאתר של ניתוחים פלסטיים, הורדתי כמה וכמה מאמרים העוסקים בפרשות ריגול בין לאומיות, העברתי איכשהו את שורת המשימות מלמטה לצד והזמנתי לנו הבייתה פיצה ודיסק קשיח.
לפני כשבועיים, כיוונתי את התאריך של המחשב לתחילת שנות השמונים (בהחלט תקופה ששווה לחזור אליה) ושלחתי במייל הודעה מוצפנת לבחור מקנדה בשם סטיב. מיותר לציין שסטיב לא טרח אפילו לענות. אנטישמי.
בשבוע שעבר התקנתי לי מתוך שינה תוכנה לניהול הוצאות הכלב, הברחתי את כל משתתפי הצ'אט באתר רפואי ובמקביל שלחתי להדפסה את כל קורות חייו של מובארק.
שלשום הגיע השינוי הגדול.
לאחר עשרים שנות המתנה, הגיע סוף סוף דיאבלו השלישי.
משחק חביב, המאפשר לך לטייל ולרצוח מפלצות להנאתך, תוך שימוש בכפתור העכבר השמאלי בלבד. בהוראות טוענים שיש גם שימוש למקלדת, אבל לא נתקלתי בראיות של ממש, וכך נרדמתי לי תוך כדי שאני מקליק במרץ. באמצע הלילה התעוררתי בבהלה כאשר עברתי שלב והמוסיקה נעשתה אפית משהו, אבל מהר מאד חזרתי לישון. כשהתעוררתי בבוקר לא ממש זיהיתי איפה אנחנו, מאחר ונרדמתי אי שם בביצות וכרגע עמדנו לנו בטירה מכוסה שלג בעוד חברי לקבוצה מתלוננים על כך שאני עומד ליד המוכר בעיר ולא זז, אבל מנסיוני העשיר הסקתי שעברתי לפחות שני מסכים, מאחר והמסך הראשון הוא תמיד טיול באחו, השני הוא מסע במדבר, השלישי מבוכים בשלג והרביעי דילוגים בתוך נהרות של לבה. גם הבחירות שביצעתי לגבי הבגדים שלבשה הדמות שלי במשחק היו תמוהות משהו, אבל כנראה שהספיקו לביצוע המשימה - הייתה אשר הייתה.
אני עצמי דווקא משתדל שלא ללבוש בגדים בלילה, מה שהופך את העובדה שהלילה גם את המצלמה הפעלתי בשלב כלשהו - למטרידה משהו.
לא נורא.
מי שראה - שיהיו לו סיוטים.
טינופת צופים.
האח הגדול.
אולי נכתוב וירוס כזה?
אני אשן על זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
