הבטחתי שאני אחזור, והבטחות לרוב אני מקיימת...

אני מאושרת עכשיו, וכן, אני יכולה להגיד את זה באושר וגאון.

לא תמיד הכל נפלא, אבל קצת אופטימיות להמשך הדרך מסתבר שעוזרת. אני צריכה לאמץ את זה יותר.

 ואיך שהכל משתנה כל כך מהר, שמחה ואושר, חברות ושנאה, בהנד עפעף, וזה חולף.

 אבל אני מבינה, יש לי את הרגעים שלי, שאני "נכנסת למודעות" כמו שאמא שלי אומרת. ממש הדלהי לאמה

יצא לי לשמוע לאחרונה שיר אחד, דיי מיוחד כמה וכמה פעמים,

שאפשר לומר שמתאר את מה שאני מרגישה ובעיקר את מה שהרגשתי:

Here I go out to sea again
The sunshine fills my hair
And dreams hang in the air

Gulls in the sky and in my blue eyes
You know it feels unfair
There's magic everywhere

Look at me standing
Here on my own again
Up straight in the sunshine

No need to run and hide
It's a wonderful, wonderful life
No need to hide and cry
It's a wonderful, wonderful life

Sun in your eyes
The heat is in your hair
They seem to hate you
Because you're there

And I need a friend
Oh, I need a friend
To make me happy
Not stand here on my own

Look at me standing
Here on my own again
Up straight in the sunshine

I need a friend
Oh, I need friend
To make me happy
Not so alone
Look at me here
Here on my own again
Up straight in the sunshine

לא צריך להתחבא ולבכות, החיים יפים. ובמקביל... ממשיכים לעמוד לבד, בשמש.

והגעתי לפה.

אז הרבה זמן שלא כתבתי על דברים כמו מה עשיתי, מה ראיתי, איפה הייתי ושות'.

אז החלטתי להעלות כמה תמונות, מהחיים שלי לאחרונה, כי הרי במילים אני יכולה להרחיב עד מחר,

ובכל זאת- תמונה אחת שווה אלף מילים. (ואני קצת מוגבלת בזמן).

אז נתחיל מכאן, כמה חודשים אחורה...

עוד בימי החורף הקרירים, ינואר, היומולדת שלי. מין יציאה ספונטנית כזאת לארומה עם החברים.

יותם, רעב מתמיד - כמו תמיד, ושירה, בוחרים מה להזמין מהתפריט.

וזה נמשך... חודש פברואר, מפגש בנות אצלי בבית.

לא, אני לא מכה את שירה... שירה מכה אותי!

אנחנו עדיין בחודש פברואר, לקראת סופו. הגענו לדבר שכולן ייחלו לו - הטיול השנתי!

תמונה כיתתית (וקרדיט לאור על התמונה היפייפיה הזאת):

מאוחר יותר כשנסענו קצת יותר צפונה, הגענו לשלג. היה משעשע, ואתם גם יכולים לראות את הקמע שלנו, איש השלג. ושמו בישראל הוא רפי הפרפר.

ואחרון חביב, הבנאדם הצבעוני ביותר, שבלעדיו הטיול לא היה מושלם, הנחמן המרקד:

ובחודש מרץ, ביום בהיר אחד הגיע יום חלוקת התעודות של מחצית א'.

אחרי ציפיה ארוכה לקבל כבר את התעודה וללכת הביתה,

ואחרי שלא נענו בקשותינו, וסקר ואני החלטנו להשתעשע בדרכינו המיוחדת:

ובהמשך אותו חודש הגיע היום הכי שמח במדינה, חג פורים!

הדר, אני ואודליה מפזזות לצלילי המוזיקה.

הודית ואריה, איזה שילוב...

...

אז לאחר שסיימנו לחגוג בבית הספר, הגיעה למחרת מסיבה נוספת במרכז שבלול.

היה הרבה ערפל, מיץ אנבים ורוקנרול! עדי הביאה לכולם בראש...

ואז כולם התרגשו, שניה לפני שעדי עלתה לבמה ונתנה הופעה ל פ נ י ם!

והיא הגיעה עם שיר של היהודים, והראתה לכולם שגם אתיופים יודעים לעשות רוק.

וכנראה שכאן אני אסיים, למרות שלא בדיוק סיימתי.

השעה כבר 00:24 ומחר ב-5 בדיוק אני צריכה להתעורר.

אחריי! סדרת פסח 2008 יוצאת לדרך!

אז ניפגש כבר כשאחזור. איזה חופש... כמו שכבר אמרתי, לא חופשי בעליל. אנד איי לייק איט (: