מכירים את זה שאתם מנסים כל כך חזק עד שהכל נהרס?

מכירים את זה שאתם רוצים ומתכוונים רק לטוב וגורמים להכל לצאת רע?

מכירים את זה שאתם מגיעים לנקודה שאתם כבר לא מבינים מאיפה ממשיכים ממנה...?

אז אני מכירה את זה, ועוד הרבה מעבר.

ונמאס לי שזה קורה שוב ושוב.

ואם זה ככה, אז למה בכלל להתאמץ? בשביל מה להמשיך?

אפשר פשוט לחיות ככה סתם, עם הרבה שקט בראש ובלי מחשבות טורדניות על כל מעשה שעשיתם.

טוב? רע? לא צריך את זה!

פשוט, אל תכירו.

יכול להיות שהמצב כרגע טוב לי, כי תמיד טוב לעשות קצת סדר ולתת שקט לראש.

בנתיים זה ישאר ככה, אני חושבת. ולא נראה לי שמישהו סובל מזה ולא נראה לי שיש הבנה מסביב לעניין... כמו תמיד.

בדרך אל הים.

במקום שבו גדלנו.

מההדס אל הזית.

החורשה הנטושה.

כלבה שהזדקנה.

משחקי מלחמה.

עצי אורן וערבה.

בדרך אל הים.

המקום שאותו עזבנו.

ילדות שנשכחה.

אהבה שנשרפה.

אישה שהוכתה.

ילדה שפחדה.

בדרך אל הים.

הבניין שם עמד.

8/5

קומה שניה.

וכל זה, לא באמת קרה.

זה קרה.

ניסיון שיחזור לקטע אחר שכתבתי.

יצא מאוד לא דומה, אבל... אמיתי.