תסלחו לי שאני לא מבקרת פה הרבה,

אבל מי שמכיר אותי יכול כבר להבין שבלוג זה לא בשבילי.

השתפכות נפש היא לא צד חזק, אולי רק קצת על הכרית במיטה.

ולא, כלום לא קרה, הכל בסדר.

איך שהחיים עוברים להם מהר,

 ואתה לא מספיק לעבד את הכל ולהבין,

ואתה לא מספיק לראות הכל או להרגיש,

ואנשים נופלים במהירות, ולפעמים גם לא חוזרים.

והכל נשפך לי כאן כמו מים, פרץ של מחשבות בתקופה מאוד טעונה.

מה לא עובר כאן כל הזמן, ולפעמים כבר נמאס לחשוב על הכל.

לחשוב יותר מידי זה לא טוב, והרגישות כך יותר גועשת...

געגועים עולים, והחזה כואב... וכולם אצלי בראש. ובפנים לא יודעים מה קורה.

וזאת לא תקופה קלה, ולא יודעים מה לעשות. קשה לכולם ויש עוד הרבה החלטות.

ואיך מחליטים?

ואני רק רוצה לדעת מתי יגיע היום שזה יפסק, ואני מבינה עכשיו איך זה להיות ככה,

כמו האנשים שתמיד ראיתי ולא ידעתי מה הם הרגישו... מזמן מזמן, כשעוד היינו קטנים.

ודבר אחד אני יודעת -

אנשים משתנים.