שוקולד מריר וכספיון- out.

דיכאוון בגרויות- in.

נימאס לי. התכוננתי רק יומיים למגן המסריח הזה בהיסטוריה. מה הסיכוי שאני אצליח?

וכל הפרצוף שלי יצאו לי פצעי לחץ. ואני לא אחת עם נטייה לחרא הזה. זה פשוט מראה מה עובר עלי. אני יותר מדי חלשה לכל זה.

מרגיז אותי שהמערכת הכי פגומה ומפגרת בארץ (נו מערכת החינוך) יכולה להשפיע על המצברוח שלי, על הבריאות שלי, על המראה החיצוני שלי ויותר מיזה- על העתיד שלי. זה פשוט מרגיז. אי צדק.

עוד יותר מרגיז זה שאם המערכת הייתה חכמה אז היא לא הייתה אמורה להשפיע על הבריאות והמראה החיצוני שלי וההשפעה שלה על העתיד הייתה בהתאם למה שאני שווה. המערכת של היום סתם משפיעה על העתיד שלי אבל לא מודדת בשיט את היכולות האמיתיות שלי ואלוהים עדי שאני אחת שיכולה להגיע להישגים אם שמים אותי במסגרת המתאימה.

אני מנסה בכוח לחשוב מחשבות טובות, לפנטז על עולם טרופי עם מפל מים קטן וכוכבים מנצנצים ולא הולך.

עכשיו זה גם מגיע עם סיוטים.

יופי.

רק שיגמר,

איה.