הוא נכנס לחדר והתיישב בפינת המיטה, השעין את הגב על הקיר.

באתי אליו, התיישבתי על רגליו השלובות והשענתי את גבי על חזהו.

הצלחתי להרגיש את פעימות ליבו, חזקות ומהירות, נוקשות בעדינות על גבי.

שמתי את ידו בידי, שילבתי את אצבעותיו בין אצבעותי.

הנחתי את ידו שלו על בית החזה שלי.

ועכשיו גם הוא הרגיש.

פעימות.

חזקות.

מהירות.

שלי.

עצמתי את העיניים, וגם הוא עצם, ככה הרגשתי.

הלבבות של שנינו.

תופים.

בקצב מהיר.

אחיד.

מתלכד.

הוא הרכין את הראש, התקרב לאזני.

בלחישה.

"אני אוהב אותך"

הלב שלי נדם.

דממה.

לא פקחתי את עיני.

הלב חזר לפעום.

אחר נצח של שבריר שנייה.

יותר מהר.

יותר חזק.

וגם הלב שלו.

בחצי לחישה, כמעט בלי קול, מבלי לפקוח את עיני, מבלי לזוז, מבלי לנשום.

"אני אוהבת אותך גם"

***

(בדיוני)

אוהבת אתכם,

איה.

***

לא ישנתי כל הלילה.