צ

***

זה כמו לקרוא ספר מתח טוב, כשהסקרנות מכריחה את העיניים לרוץ מהר על פני השורות ולדלות עוד ועוד פרטים. אבל את הספר הזה צריך לקרוא לאט לאט; להתעמק על כל מילה, לעצור בין מעבר מעמוד לעמוד, לא להגיע תמיד לסוף הפרק. המתח האינסופי הזה גורם לי לרצות לדפדף אל העמוד האחרון ולגנוב מבט אל הסוף, הסוף הטוב. אבל בנתיים אני במִן מתח שכזה, כשכל קול מקפיץ לי את הלב והעיניים תמיד פוזלות לצדדים, מחפשות משהו לא ברור.

***

נחרדתי לגלות שהרשימה השחורה שלי התארכה מאוד השנה.

צפו למסיבת-פיג'מות-ובובות וודו אצלי בבית בליל הירח המלא הקרוב.

מוזמנים לבנתיים: שני ושון.

בסערת רגשות,

איה.